"ראית מה זה? ככה זה היום, ההורים יוצאים ומבלים, ככה מתלבשים
יפה-יפה, עם מכנסיים ארוכים למרות שחם, ונעליים סגורות למרות
שחם, חולצות עם כפתורים בתוך המכנסיים למרות שחם, והילדים
נשארים לבד עם אדם שהוא זר שמכנים אותו בייביסיטר. אה, אתה לא
יודע מה זה? נו, ברור, אתה הרי ילד, אז למה שתבין לעז? בקושי
עברית, אז לעז? בייביסיטר זה כמו הרבה מילים בלעז שזה בעצם שתי
מילים מחוברות, ושתי המילים פה זה בייבי, שזה תינוק, אפילו
שאתה עושה פרצוף כזה כי אף תינוק לא אוהב שקוראים לו תינוק,
אבל זה מה שאתה, וסיטר שזה אחד שהמקצוע שלו זה לשבת. נכון, זה
נשמע מוזר שמילולית זה אחד שהמקצוע שלו זה לשבת על ילדים, אבל
תמיד בשפה חייבים להתחכם, וברור לך, אפילו כמה שאתה צעיר, שאני
לא פיזית בא ויושב עליך, אלא מתכוונים שזה אחד שהמקצוע שלו זה
לשמור על ילדים. ואת הפועל לשבת בחרו כי העתיקו מתרנגולות שהן
יושבות על הביצים איפה שיש אפרוחים, וככה הן שומרות שיהיה חם
ומוגן, רק שאצלן משום מה זה נקרא לדגור. אז אני כאילו דוגר על
ילדים רק שזה לא לדגור אלא רק לשם הבהרה. ושלא תחשוב, יש לזה
גם מילה בעברית שהיא שמרטף, רק שאף אחד לא אוהב להשתמש בה. וגם
המילה הזאת מורכבת משתי מילים, בערך, שהן שמר, שהיא לא מילה
בפני עצמה אלא עיוות של הפועל לשמור, שזה בדיוק מה שהסברתי
מקודם ויותר הגיוני מלשבת, והמילה השנייה זה טף, שאת ההגיון
מאחוריה אני לא מכיר, אבל רק יודע שהמשמעות היא ילדים קטנים,
או תינוקות. מה שאומר שהמילה שמרטף היא דווקא תרגום טוב של
בייביסיטר לעברית תקינה, אבל משום מה אנשים לא מעדיפים לדבר
בעברית תקינה לגמרי אלא בלעז. אז אתה מבין מי אני עכשיו?
ואפילו כסף אני מקבל על זה, כי זה מקצוע, ואפילו שיש לי רק 17
שנים עליי, כבר יש לי מקצוע, כי יש מקצועות שזה לפי גילאים,
כמו גם לעבוד בקופה של "מקדונלד'ס" או "ברגר קינג" וכאלה. נו,
אז עכשיו אנחנו לא זרים. רק שאני לא יודע מי אתה עדיין, אז
תגיד לי. אה, אתה עוד לא מדבר שוטף? עזוב, אל תתייאש, רק עברית
אתה עוד לא יודע, אבל אתה, יש לך את השפה שלך, אתה מדבר, כולם
מדברים, גם חיות ואתה נחשב מעל זה אפילו שאתה תינוק, שזה חיה
מסוג אדם, רק קטן יותר. אבל מה אני שואל אותך מי אתה, או קובע
לך מה אתה? הרי יכול להיות שאתה חכם יותר ממני, אפילו שיש לי
16 שנים יותר מלך. זה לא אומר כלום, כי יש אנשים שיש להם גם 30
שנים יותר ממני ונדמה לי שאני חכם יותר, אז שנים לא תמיד
אומרות משהו בנושא הזה. ובכלל, אני חושב שזאת אחת הבעיות
הגדולות שלנו היום. ואם כבר פה אנחנו מדברים על זה אז בוא תשמע
כמה מילים. אתה לא חייב לקבל, רק תקשיב, תפנים, וכשיגיע היום
אתה תחליט בשביל עצמך. אני, איך שאני רואה פה את הדברים, זה
נדמה שהבעיה של כולם היא שהם כל היום מנסים להגדיר את עצמם ואת
אחרים, אבל מה, זה הכל הגדרות שכבר קיימות לפני זה, כי זה כל
הרעיון של הגדרות, וזה להלביש משהו על תבנית קיימת וזאת בעיה.
כי אז איך מתקדמים? איך מחדשים? אתה יודע, זה נדמה, למשל, שיש
כל כך הרבה שירים בעולם שאיך פתאום יהיה שיר חדש. מה, לא עשו
כבר את כל השילובים האפשריים בין תווים וקצבים שיש? אבל אז
מגיע איזה בוב דילן כזה, או כל דוגמא אחרת שתבחר, והופה, יש
שירים חדשים וגם יפים מאוד לפעמים. ואתה יודע איך בוב עושה את
זה? נשמה. כן, זה נשמע כמו קלישאה, הא? אבל מה לעשות, קלישאות
הן לרוב אמיתות שמספרים אותן יותר מדי. ונשמה זה לא איך
שמתייחסות לזה, למשל כל מיני פרחות כאלה שקוראות אחת לשנייה
נשמה, שזה לירי ויפה והכל, אבל לא זאת הייתה כוונת המשורר, כמו
שאומרים. ונשמה זה לא סתם מילה שזורקים לאוויר מתי שבא והכל
טוב, כי אז אתה מפחית מערכה של המילה, ושלא תחשוב, למילים יש
ערך גדול. לפני שתתחיל לפזול לי מרוב בלבול, אני אסביר למה אני
מתכוון. לכל אחד יש נשמה, אין ברירה אחרת, והנשמה הזאת היא לא
איזה חפץ כמו שולחן או מטבע, אלא זה משהו שהוא אמורפי, כזה שלא
רואים, מריחים או שומעים, אלא זה משהו שהוא נמצא, ויש לו קיום
אחר מהרגיל. ומה שיה בנשמה הזאת הוא שהיא חד חד ערכית, שזה
מושג שאני אסביר כי ברור לי שאתה לא מכיר אותו, אבל עוד כך וכך
שנים כשתגיע בשעה טובה לחטיבת ביניים, והמורה למתמטיקה כבר
תזיע מרוב נסיונות להסביר מה זה, אתה תזכור אותי ותודה לי. חד
חד ערכי זה אומר שיש רק אחד כזה בכל היקום, וזהו זה. למשל
טביעת אצבע היא כזאת, ובגלל זה משתמשים בה, למשל במשטרה, בשביל
לזהות חשודים, כי זה משהו שהוא ודאי ואין עוד כזה בעולם. אז
ככה זה גם נשמה, ואצל כל אחד היא מתנהגת ונראית שונה, אפילו
שטענתי שאי אפשר לראות נשמה. למשל הנשמה של בוב דילן יצרה את
השירים החדשים, והנשמה של איזה סטודנט בארצות הברית יצרה את
האינטרנט, והנשמה של איזה אדם קדמון יצרה את הגלגל, וכן הלאה,
ועוד המצאות, ועד חידושים. ואם נחזור לדבר על הבעיה ההיא
שהזכרתי ונתחבר לכל עניין הנשמה, אז מה שאני בעצם מנסה להגיד
זה שיותר מדי אנשים משכיבים את הנשמה שלהם לישון, ומנסים להיות
משהו אחר ולשנות את עצמם. עכשיו, מילא אם זה היה כי הם
מקולקלים ורוצים לשנות משהו מהסיבות הנכונות, אבל אתה יודע מה
קורה? אנשים מרגילים את עצמם לחיות כמו זיקית, שבטח כבר דיברו
איתך על זה בגן או ראית באיזה ספר עם ציורים, שזיקית משנה את
הצבע שלה בהתאם לאיפה שהיא נמצאת, וזה כדי להשתלב ולהיעלם
בשטח. ואני לא יודע למה אבל אנשים באופן טבעי גדלים כדי להיעלם
בשטח ומשנים את עצמם בהתאם לסביבה. אבל אם אני חושב על זה אז
אני כן יודע למה, ואני אגלה לך. זה מפחד. כן, כן, פחד. אבל
הרבה יותר גרוע מלמשל פחד מגבהים, או מעכבישים ודברים כאלה.
היום אנשים מפחדים מאיך האחר יראה אותם, ומה הוא יחשוב עליהם.
אתה מבין, אנחנו חברה כל כך ביקורתית ושופטת, עם התקשורת
התוקפנית, והאינטרנט עם הפייסבוק המקולל הזה שלא משאיר כמעט
פרטיות בשום דבר, שאנשים מפחדים להיות משהו קצת שונה שחלילה לא
יתקיפו אותם. איך אתה חושב שאתה תבחר בגדים כל בוקר עוד כמה
שנים? לפי איך שיגיבו הבנות של הכיתה, ברור. כי אם מלכת הכיתה
תזרוק לך מילה טובה ותחייך אליך ביום מסויים, אז הבגד של אותו
יום פתאום יראה את חצר בית הספר הרבה יותר. אתה יודע מה? זה
יקרה בלי שתחשוב על זה, או תשים לב, כי פתאום ככה נהיינו חיות
שאלה אינסטינקטים שלנו. ואתה יודע הרי שאינסטינקט חייתי הוא
בראש ובראשונה בשביל לשרוד, וזה נכון, כי בשביל לשרוד בחברה של
היום צריך להשתלב, להיות אחד מ... חלק מ... דומה, מתאים. אף
פעם לא שונה, או מיוחד. אבל אז, הו אז, קמים האנשים הגדולים
באמת. הבוב דילנים של היקום. אלה ששונים, ממציאים, יוצרים, אבל
מה שנקרא לא דופקים חשבון. אלה שיכולים להרשות לעצמם לא לדפוק
חשבון כי הם ישרדו גם אם לא יהיו בעדר, ולא יאהבו שיר מסויים
לפי אם הא נכנס לפלייליסט של גלגל"צ. יאהבו ספר לא בגלל ביקורת
חיובית בעיתון. יהנו מסרט לא בגלל שחבר אמר שהוא טוב, אלא כי
באמת, וכי טהור, וכי נכון. ואלה, חביבי, אלה הם האנשים שמניעים
את העולם, ומחדשים גם כשנראה שאי אפשר ושאומרים להם שבטח מישהו
כבר חשב על זה קודם. אבל נחש מה, האנשים האלה הולכים ומתמעטים,
תודות לחינוך שהחברה מספקת. לא בכוונת זדון, האמן לי, אבל פשוט
כי רוב האנשים לא מכירים משהו אחר. תן לי לחזור לשאלה המקורית
שלי - מי אתה? מה אתה? האמת, כנראה שגם אתה לא יודע, וזה בסדר.
אבל מה שכדאי לך זה להסתכל פנימה, באופן מטאפורי, כי אתה לא
יכול לגלגל את העיניים שלך ולהסתכל בתוך הגוף, ולהבין מה מניע
אותך. מה התשוקה שלך. איך אתה מדבר ומתקשר. איך אתה יוצר. יש
כאלה שמדברים מהפה, יש כאלה מהגיטרה, יש כאלה שעם עט, יש כאלה
שעם מחבת ושמן זית. תנסה, תטעם, לך רחב, לך לפי מה שאתה מרגיש
שהוא נכון, וככה תמצא את השפה שלך. אתה מבין? אתה, המזל שלך
הוא שאתה עוד צעיר, שאז הנשמה שלך היא טהורה ואמיתית, ועוד לא
מזוהמת מהפיח שמזהם את האנושות. אל תיתן לזה להיעלם, הא? אנחנו
צריכים להילחם בזה לפני שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהגנים שלנו,
ואז פשוט נהיה מעוותים כי האבולוציה מעוותת משהו שהחיה לא
משתמשת בו. אני מקווה שלא מאוחר מדי... טוב, אני רואה שאתה כבר
נרדם לי, אז אני אפתח לי טלוויזיה ואתה תלך לישון, הא? בוא
נראה מה יש. פספוסים, חדשות, ארץ נהדרת..."