פעם, כשהיינו קטנים, היה לנו סבא נחמד ונעים שאהב לספר המון
סיפורים. סבא גבוה כזה וקצת מצחיק עם קרחת ופנים עגולים ויפים.
הסיפורים של סבא היו מצחיקים, את רובם שכחתי ומעט אני זוכר. את
אחד מהם אני עומד לספר.

הסיפור של סבא מתחיל בעיר גדולה, לפני המון זמן, עיר ע נ ק י ת
שהיו בה ניחוחות של רכבת תחתית.

בכל רחוב היה ריח שונה ולא דומה לריחות של הרחובות שבאו לפני
או אחרי.

היה רחוב עם ריח של אקליפטוס לימוני, בו השכנים טיפחו את
הפרחים אחד של השני.

והיה רחוב עם ריח של מאפים מכל המינים ומכל הצבעים. מתוקים
ומלוחים, ממולאים ומאפים גדולים וקטנים, מאפי וניל ושוקולד וגם
מאפים עם ביצה וחמוצים על יד.

היו רחובות עם ריח רע במיוחד, שם לא הסתובבו בני אדם, הם ברחו
משם מיד.

בעיר הגדולה, בשביל לעבור ממקום למקום היו צריכים רכבת חשמלית
ורכבת תחתית או מונית. העיר הייתה מלאה בדוכנים למכירת
ג'ורנלים ועיתונים. באותם רחובות היו ריחות של מילים ואותיות.
ניחוחות של עיתונים גדולים וקטנים לאנשים מבוגרים וגם לילדים.

באמצע העיר היו 2 פארקים גדולים, באותם רחובות היו ניחוחות של
דשא ופרחים וניחוח של גלידות בקיץ, ובחורף ברד ושלגים אך כאשר
השלג ירד היה ניחוח מאוד מיוחד.

מחוץ לעיר הגדולה היו ניחוחות אחרים, ריחות של עצי מחטים
וריחות של חיות כמו זאבים ושועלים. ריחות של ביצות והרים
מושלגים. אלו היו ריחות של חופש ושל משחקים ושעשועים.

כשפעם בשבועיים סבא ביקר בכפר היה שם ניחוח שדות נהדר. ריח של
פריחה וקציר ומסיק, ריח של פירות וחלב טרי של פרות.