מנסה שנים לזכור את המנגינה
שכבר לא מתנגנת לה בראש שלך,
שכבר איבדת מזמן.

אולי, אולי, אולי
אולי תלמד לעוף בסוף,
לא זה לא, זה לא חלום
זו רק המציאות הזאת שלך.


המוסיקה יוצאת ממך
כמו ילד שלומד לעוף,
אי אפשר להסביר אותך,
אי אפשר להגדיר אותך בכלל.

והצבע בעיניך, מתערבב
עם הצחוק המטורף שלך,
כבר לא יכול לשלוט בך.


לוקח ת'גיטרה,
מנסה לחלום
לכתוב את החיים שלך,
זה רק אוכל אותך.

כל צליל צורב את הבשר שלך
מטריף לך ת'מוח,
לא יכול לסבול.
זה כואב לך.

והאור שבעיניך, הוא נכבה
כמו החיוך שעל שפתיך
לו רק יכולתי להראות לך.
לו רק יכולתי להציל אותך.

זה שיר מולחן, שלמען האמת כתבתי אחרי הביקור של רוג'ר ווטרס פה
בארץ, אחרי ההופעה המדהימה שהוא נתן.
לקחתי קצת השראה מסיפור החיים שלו.
שיר באמת יפה במיוחד כשהוא מבוצע עם המוסיקה והשירה.