חתיכת בן זונה!
אני לא נוהגת לקלל אך הקול שלו הוציא אותי מדעתי.
אתה.
אני שונאת לדבר איתך בטלפון כי יש לך את הקול החמוד הזה שלך,
הקול המוכר והמרגיע הזה שאני מכירה.
הקול הזה שפעם גרם לי להרגיש שאני לא לבד בעולם של לא שפויים
שאני ואתה היינו חלק ממנו.
היינו.

הקול שלך נעשה קר.
הוא שם בינו לביני חומה גדולה,יותר גדולה מהחומה של סין.
והיא אינה ניתנת לשבירה בעזרת זוג עיניים,או מילים.
החומה נפלה יותר מדי פעמים בחיים שלה
בעזרת מילים או זוג עיניים
אך הפעם היא עומדת איתנה וחזקה,
ואולי רק המישהי הבאה שתהייה לך
תצליח לעשות סדק בחומה שבנית סביבך,
אך גם אז יהייה למישהי החדשה קשה להיכנס לליבך,
כי אני שברתי אותו.
אבל אל תדאג אתה תמצא מישהי אחרת במקומי
ותפתח את ליבך ובכלל תשכח שהיתה איזה מישהי בשם ליאת
שהיית איתה ארבע שנים.
וגם לי יהייה מישהו אחר,
אבל אני לא אשכח.
אני אזכור את הרגעים הטובים גם אם הם מעטים.

אתה: "שואל מה נשמע?"
אחרי שתיקה קלה שנעשתה משני צידי הקו.
הופתעת לשמוע ממני.
שאלת מה קרה שנזכרתי?
ואני רציתי להגיד שאני מתגעגעת לריח שלך עלי, ובמיטה.
שאני מתגעגעת לעיניים החומות העמוקות שאותי מרגיעות,
מתגעגעת לצחוק ולשטויות ששנינו היינו עושים
כמו איזה שני גורים מתגלגלים.
אך במקום זה אני עונה: "הכל טוב. תודה."
וישר מעבירה את הכדור אליך ושואלת: "מה שלומך?"
ובמקום מה שלומך אני מתכוונת האם גם אתה מתגעגע אלי?
למה שהיינו?...