עוד יום בעבודה
ושוב אין שום ריגוש
מעבירה עוד דקה של תהייה
ואז מבינה שתהיתי על כלום.

בוחנת את העצמי הפנימי,
אולי ננבור בעוד שאלה פילוסופית קיומית
על מי אני, ואיך, ועד מתי ולמה,
ואז מוותרת מחמת המיאוס.
מחפשת חידושים מסביב לשולחן,
כדי לגלות שיש שם הרבה עבר
מהול בסתמיות מעודכנת.

מחליטה שבקרוב אתאהב
באחד שיביא לי משמעות לחיים
וכמובן אושר ומילוי והגשמה,
וכל אותן מילים הרואיות שאני כה אוהבת
לעשות עצמי מבינה בהן.

אז מחליטה להיאנח, ומשחקת את המיואשת
כי זה מה שעושים המשועממים.
אך מבלי משים עולה בי חיוך
כי לשם שינוי -
חיי פשוטים וסתמיים.