עכשיו אני נעלמת בין קירות סדוקים,
והם, מתרחקים.
ביחד שותקים,
ביחד שותקים.
רק הגוף מדבר.
מתגבר,
נמשך,
וכואב לי כל-כך.
להרפות, וללכת.
קצת בוכה
וצועקת,
זיכרונות צפים על ים שחור אינסופי.
ילדה קטנה מתקרבת אל הקצה,
חולמת על תיקון העבר,
בשביל המחר,
ואף אחד כאן לא מרוצה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.