אם נעמוד בשורה נרגיש
בטח שנרגיש.
אנחנו
יש להניח
נרגיש בכפות הידיים
נשלח אותן ארצה, כבדות, לצדי הגוף
הברכיים נכופף מעט
נהיה כפותחני בקבוקים פשוטים מבריגים את רגלנו האחת
באדמת שעם יבשה ואטומה
כמוה יש בכל מקום
ותחתיה - מספרת אגדה
זורם הנחל האדום.
אומנם לבבות אנוש לנו
אך מאתנו לא יצא סוד
כי נולדנו להיות מי שנולדנו
ולא ניוולד עוד.
הם, קרוב לוודאי
ירגישו תחילה בצדי הראש
התגנבותו של רעד זר
וישלחו את כלביהם המנוסים
כמתוך הרגל
שלופי שיניים פעורי פה
ציפורניהם מושחזות
לצוד את הענבל המתנדנד
בלוע הפעמון.
אך למרבה המבוכה שלהם
כאשר בשורה נעמוד - לא יועילו כלבים
שיניהם יהיו כשיני שום
וציפורניהם כצמחים מרפאים
רעד קל
יהיה לדקירה אמתית
עזה וממושכת
הם ירגישו
מאחורי הברך, בקיפולי הבטן
בין העיניים
כחרשים מלידה שלפתע החלו לשמוע
מבלי שידעו
שיש להם אוזניים.
ויהיו גם בינינו
אלה שלא ירגישו דבר
ולא משום שאינם מרגישים באמת
הם, מרוב שהרגישו
את אבני השפה הלוהטות
בוערות בגחונם
מרוב שחשו עצמתו של מגף
ככדור תותח הנשלח מגובה
לפרק עצמות מפשעתם
מרוב שהקיאו דם
ורגליהם כשלו
לסתותיהם סדקו
ועיניהם כבו
לא זקוקים הם לשורה
ולא לפעמון מבשר
על קיומו של אי-צדק משווע
בעולמם. |
