בעוד כברת דרך,
אטרוף נפשי.
בריות הסתיו ינידו ראש
לטפל העיקש.
חותם הדרך יקיץ בי
לרגע,
באין מקסם אחרון
לתוחלת.
אפשר ואראה קרן מבלחת
את שאול התחתית,
אפשר וארדף הלום
אל בין הצללים,
אני,
אל השם הנוטל כל
שמתי פני.
כנצנוץ עלום,
צעדי ממעוף הציפור,
יותירו בי
שקף אחרון
להיותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.