אני רוצה להטיח את הראש בשמיים,
ולגלות שהם קשים.
ללכת כמו על קרח על המים,
מסלקת מדרכי את האויר.

שמש אליי מחייכת,
והיום אני לא מבינה
אותה
למה היא לא שורפת,
לא מרימה את קולה.

אני רוצה לנצח בקרב, קשה וחד משמעי,
במקום אני מקבלת חידות.
בלי סוף,
בלי התחלה, בלי פתרון
וללא משמעות.

השמיים רחוקים, ואין להם טעם או ריח,
המים דלילים והמתח נשאר באויר.
לא נותר אלא לחכות שהכל יחמיר,
ובינתיים - איש לא מבין. לא מקשיב. לא מביט. והשמש -

אליי מחייכת.