תנו לי לדקלם את מה שעוד לא מובן
המצב המחורבן בארץ הקודש כמובן.
איזה מן חלום זה לדבר על שלום
שעוד אפילו משלשום נשפך הדם האדום.
מה במדינה הזאת רוצים לעשות?!
הם לא מבינים שכבר נמאס לחכות?!
נמאס לקוות, נמאס לצפות
שהחייל ישוב הביתה
ואותו נוכל שוב לראות.
ואיך הם יכולים לחנך כל קטין
שמבקשים מארצות-הברית אפילו אישור להשתין.
אז מה אתם עושים עם כל ההון?!
יושבים כמו מפגרים ומביטים בשעון?!
בעוד שהיום עובר לו ומגיע עוד ארון.
הדוסים אומרים שהפתרון הוא להתפלל
שהמצב יהיה בסדר אם כך ירצה האל.
ואז מתפלאים שבן ארבע עשרה מתמסטל
עם כדורים בכיסים הוא רוקד וצוהל
אתם לא מבינים שאתם עושים לו סתם נזק?!
בגיל שמונה-עשרה עם נשק, כבר לוחץ על ההדק
אחרי שהיה בשירותים והסניף קילו דבק.
ואיך אתם מעיזים להאשים את הסמים
שדופקים את האיכות במדינת היהודים
אתם חושבים שבממשלה כולם תמימים?!
את הבאנג הם כבר הכירו שהיו עוד ילדים...
היי, אתם זוכרים שלפני כמה שנים
בכיכר הגדולה שהיו בה אלפי אנשים,
כשרבין הכריז שם מלחמה לשלום
ובום!
נשמעו שלוש יריות במקום
וככה פתאום, התנפץ החלום
שלא התחיל מהיום, אבל נגמר איום.
אז לפחות בואו נודה בדבר אחד כואב,
שבארץ המובטחת אדם לאדם הוא זאב.
אז מספיק לפחד!
צריך להתאחד!
בואו נעשה את המצב מעודד!
ושיבוא הבן זונה שינסה להתנגד!