אתה טוען שאני ב
רגרסיה תמידית.
ואני מנסה להכניס אותך
שוב ושוב
למחשבות שלי,
אולי כך תבין ש

אתה שמש, ואני קרחון.
ולמרות שאתה מנסה ללא הפסק
להמיס אותי.
בסופו של דבר מה שקורה הוא
שאני מקפיאה אותך.

אתה צועק אליי
שאשכח, שארפה,
שאניח לו לנפשו
לדבר שגרם לי להיות קפואה כל כך


ואני מנסה להסביר לך,
להסביר בכל הכוחות שעוד נותרו בי
שכל הניסיונות להתגבר,
מרגישים לי כמו
פול גז בניוטרל.
אני לוחצת בכל כוחי,
אבל שום דבר לא קורה.

זה לא מגיע לך שמש,
לא מגיע לך,
בדיוק כפי שלא מגיעים לי,
חיים  שהם פול גז בניוטרל.
אבל אתה לא נכנע,
רק מחייך אליי בשקט,
את החיוך הזה שלך - והוא כמו קסם.
הקסם הכי מיוחד בעולם.
ורק בגלל זה שמש
אני מנסה בכל פעם מחדש.
כי אם רק אנסה,
אתה תחייך אליי שוב,
ואז אולי אצליח סוף סוף,
לגלות את הסוד.


4.12.07
הדר. כרגיל.