אני קורס עלייך ואת מחייכת,
אני נשבר לחתיכות, ואת מנסה לאסוף,
אך את אומרת שאין בזה שום  דבר,
זה הכל נחמד ויפה, אך כבר מאוחר.
את מתעניינת, רק שואלת,
ורוצה רק לדבר,
אך בצד יש לך מישהו אחר.

את מחוללת בידיי ובצידי,
מדברת וצוחקת,
באותה מנגינה שנינו שזורים,
אך את מעדיפה לסיים,
ואז להזכר באחרים.

אז מצאת עם מי לדבר,
ומי עם מי להתחבר,
ובשבילך כל השוני,
זה רק הגוף שלא נפרע.

ואם תנסי להבין,
ואם תקשיבי,
לא תלכי אחרת,
כי בשבילך זה כך ולא אחרת,
ואת מספקת את עצמך בריכוז של מקורות צריכה,
ואני מרגיש כמו אחד שאת עוד רגע משליכה.