אמא למה את בוכה?
אבא למה עזבת?
הכל מתפרק,
כל מה שהכרתי משתנה בדקה

אבא שכח אתנו ברגע שסגר אחריו את הדלת.
אמא איתנו אבל אנחנו לבד,
כל היום לוקחת כדורים

אמא מה זה, שואל אחי הקטן
סוכריות שעוזרות לי לעבור את היום היא עונה.

ג'וני עזב קצת אחרי אבא
לא יכל לסבול יותר לקח את הדברים שלו
בלי שנייה אחת של מחשבה על מישהו אחר
מלבד עצמו.

אחרי אתו יום אמא לקחה "סוכריות"
בבוקר בערב בלילה וגם בין לבין.

ומה איתי? אני פה רואה הכל מתמוטט
כמו בית מקלפים.

אני רק בת 13 לפחות לפי התאריך לידה שלי
אני קמה בבוקר לוקחת את אחי לגן
והולכת לדרכי...
לא לבית ספר זה ברור, אני צריכה לעבוד.

לא אל תרחמו עליי אין לי זמן לזה
אני לא מתלוננת ולא בוכה, את זה אמא
עושה מספיק בשביל שתינו.

היא בוהה בקיר כאילו מקווה שיבלע אותה
וייקח אותה מאיתנו,בטח אם היה לה מספיק
כח גם היא הייתה קמה ועוזבת.

לא נותר לי הרבה מה להגיד רק אולי בקשה אחת.

אמא תפסיקי לבכות!
אבא בבקשה תחזור...