כשאת פורצת לבמה עם הלהקה
זקופה
קבל עם ועדה
נחושה לקטוף לך תשואות ותהילה
האיברים שלי נמתחים כמתחים
דרוכים ומתחדדים
חידודים חידודים
אני לוקחת נשימה עמוקה
ונדרכת כמו חץ לקשת.
אורות הבמה קורצים לך
מרצדים זורעים מבהיקים
ומציפים חוט של חן על פניך
אור שבעת הימים
המוסיקה פורצת צלילים
ואת
מפליאה בקולך הנוטע בי
נהרות זמירות וחדווה
אני חונקת דמעה
אני מודה.
הנוכחות שלך משתלטת מאירה ומתפשטת
כהילה חובקת עולם.
את יורדת
לקול כפכופי כפיים סוערות
וכולם עוטפים אותך באהבות.
נורה החץ וממריא
חוצה את גבול האטמוספרה
מתעופף לבדי בהילוך אטי
אני דואה ודואה ודואה ודואה...

תמיד אהיה גאה בך
מעצם קיומך לי
עם או בלי
רק רציתי לומר לך
שתדעי.