חלמתי לי מתחת לשמיכה  
למעשה אנחנו ברוגז עם אלהים                        
כורכים את ספריו בכריכות קשות
וכריכה רכה כרוך הלב, כקרום זולות - נשרף.
כעורים קוראים בספריו, כמו בקינות
עור קורא בתנ"ך של מרדכי סגל, קבוץ משמר-העמק
מגשש: "בראשית נבראו השמים והארץ ורוח מרחפת
על פני המים", אינו מבין: אצבעותיו אינן ממששות פה את אלוהים.
ואחר כך  מספרת לי אישה: "אני היא נכדתו של סגל", לראשה שביס.
מתחת לשמיכה אני נרות אני צפירה
אבל אנחנו ילד עושה ברוגז. אומר הברוגז: געגועים רבים לשולם.
אבל יש לנו אימייל ואלוהים רגיל לדבר בקיצור: במלך קשה כהמן.
והיהודים, יראי אלהים? אין לנו דיו: התאדה באושויץ
אין לנו קלף: קלף היהודים נגמר בהמורים...
וכתבתנו החדשה מקשקשת קשקושים.
אולי נשלח עם בול ודבק אהבה מאחור,
מאין נביא לקוק?
בנינו מדינה מבכי. בנינו בלי אלוהים מפרש,  
לא בנינו עם כרובים מתעלסים -
כמו שהיה במקדש
אחרי המקלחות שעשו לנו שם, בנינו על מקלחות משותפות.
שמנו תחבושת על מגילת שתיקה.
עשינו ברוגז
חלמתי. וכבר נעשה חלומי קמצים קמצים
של שנה בלי מתוקה