בלהט השמיים יחבקו את ידך
במקומי.
גלגל האושר מתנפץ
וכלום,
אין כלום כבר ממזמן.
אני תוהה,
אני גמורה בתוך הנצח
ומתרוקנת מחדש
לגעת מבפנים,
אל עצם הקיום להתקרב
הו, השמיים,
אשר בולעים את נשמתי,
לאט מרססים את רעל האימה
הגעגוע כה חזק והכאב
מרדים את תחושותיי
החורף מתקרב בסתר
כלום. אין. די! די!
והעורבים, החתולים, כולם
חולקים קיום.
של פרפר,
בגרגירי המציאות,
תקופה בת יום.
ודי.

07.06.07