|
שרב היה אותו לילה
סופו של מאי
המקקים יצאו ממאורותיהם
ושחקו לבני האדם
עילפון היכה בעיר
גברים פשטו חולצות
בסלונים מיוזעים
נשים עטו גופיות נוטפות
ומבט מתריס
בשכונות שונות
רחשו מחשבות
במוחות מותשים
נותחו תהליכים מקבילים
הזיעה נטפה במורד גופות.
מה היה הדבר
חשב האיש
אולי בי הדבר
נתדכדכה אישה
בבית אחר
אחרת דחקה חשקים. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.