רציתי שתעזבי אותו
ותבואי אליי
לא ידעתי איך לומר את זה
בלי להיראות פחדן
ואת תמיד ראית בי
ציור שלא נגמר
בלילות הזרים
אני נוסע לאט
מנסה להבין
לאן אני שייך
זו בדידות את אמרת לי פעם
לא ידעתי את התשובה
זה תמיד נגמר
בין כאן לבין הפנייה הבאה
תעזבי אותו
תבואי אליי
אני בוחר אותך לאט
ואחר כך, שוכח מן הזמן
על הכביש המהיר
על מה שנותר
דרכים לא סלולות, כפרים לא מוכרים
התאהבתי בך ברגע
חדלתי בשניים
לקח לי שנים להבין
כמה שזה אמתי
שירים במגירות, החלידו מהר
ואת אמרת שתחזרי עד חמש
אין מה למהר
הוא בטח אוהב אותך,
אחר כך שותק
ואני התקשרתי אלייך
ביקשתי, שתעזבי אותו
ותבואי אליי
כל מה שזרקנו, נשאר שרוע שם
מה שהשארתי לך, מיותר
מאהבות כושלות, אנשים ידעו לבנות חיים שלמים
ואני עדיין נע
בין הכבישים, מחפש את היציאה
מחפש את המפלט
התקשרתי אלייך
ביקשתי שתעזבי אותו
ותבואי אליי
את אמרת שזה מאוחר
ועוד מעט לילה, ושנינו שוב נהיה לבד
לא ידעתי מה הכוונה
אבל ידעתי שאת צודקת
כי בסוף, נשכב עירומים על המיטה
ונביט על עצמנו כמו ילדים, אולי נצרח
זה הזמן האחרון, אחריו לא בא שום דבר
רציתי שתבואי אליי, תעזבי אותו לבד
אבל אם הייתי מבקש
הייתי יוצא פחדן
ואת תמיד ראית בי
סוג של נוף לא מוכר