פי פעור
באטימות
נפשי,
זה כבר שנים
אני תמה
משלח עיניי מחלוני,
נופי עברי הותירו
עלים יבשים
בשלכת שפסקה מלנשוב בעורפי,
מדיף אותי
החלל במילים
כי פסק אפי מלהריח,
אני חי
בינות השאיפה
לנשיפה,
בינות צליליה הכהים
של פרזה לא מובנת,
מבקש להניע
שבשבות ראשי הטיפשי
ברוחות אי הוודאות
להפליג עד אל האי,
ולא שונה היה
באם מילותיי לא היו נאמרות,
העט דואב על הדף,
נראה כמו גם הוא
תוהה מתי פסקתי מלהיות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.