"מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו; ולא ימס את-לבב אחיו,
כלבבו."
(דברים, כ', ח')

ל-ד', בערב יום-הזכרון.


בגלל מצוקת-הניקוד - הפניות כולן הן לזכר.
בחלק השלישי - אלה שתי כוכביות, במקור



.1

אני מתנחמת, אח קטן, בחולצה הירוקה שהכתמת
בקטשופ, כשישבנו יחד ליד שולחן-האוכל, פערת עיניים,
בוחן את הנתזים הגדולים, איך רעדת מפחד ופרכסת,
אני מתנחמת באפילפסיה ובעור שהלבין
ברבים, העור החלק, שנשרף מהר מדי בשמש, שברירי
ועדין, אני מתנחמת בסרטן העור, שסיפרו לך עליו לפני הקינוח,
נבהלת, נחנקת בנגיסה האחרונה, השתנקת, אני מתנחמת
באסתמה ובנשימות העצורות, קח הרבה אוויר,
אח קטן, הגוף לא יתן לו לצאת, קח הרבה אוויר.

- אינני מתנחמת לך להרגך.



.2

"למה אשכל גם-שניכם, יום אחד."

אין בי כעס, רק ותרנות מסתעפת כמו כלי-דם
המזרימים אליך רוח-מפויסת, בחמלה גדולה של נשיפת-יום-הולדת
על עוגה חולה ומרה:
אינני. הנך אני



.3

כנגד ארבעה חטאים ניתנת אל המקום אשר ידעתי כי אנשי-חיל שם.

(א) שהנאשמת לא שברה עצמות, לא תלשה אצבעות, לא עקרה
ציפורניים, לא הוציאה עיניים, לא ירתה, לא שיפדה, לא פצעה, לא
פתחה פצע, לא מנעה מפצע להגליד
(ב) שהנאשמת היתה פצע פתוח
(ג) שהנאשמת נהגה ביד-קלה, מרפרפת, כמעט ולא נוגעת
(ד) שהנאשמת לא ויתרה על הבכורה מרצונה החופשי +

+ הסתייגות: עכשיו הכל, הכל עשו
רק הרובה רובה יעקב



4. תעתוע

על כן יבורך מרשי; והבאנו קללה על הבכורה



5. צוואה

אהוב, יעקב, את ארצך-מולדתך,
זכור שגם לאהבת-ינקות יש גבול,
זכור את הגבול. אהוב, יעקב, וכבד אותו
כבד את אחותך ואת בכורתך
חשוב, יעקב, על הנחמות המרות שלי:
אל תעזוב, יעקב
אל תלך-לך.