השעה מאוחרת
אמנם העייפות איננה ניכרת
מחשבות מטרידות
הן רודפות ממרידות
בוהה בחלל הבית כאילו הוא זר
בשעה שכזאת הכל כה מנוכר
חושבת על כל מסתרי העולם
הכאב עוד איתן אינו נעלם
אין הרבה על מה לתהות
במיוחד לא בשעה שכזאת
ואמנם היא עודנה ערה מהורהרת
בתוך תוכה היא מתפוררת
חושבת עליו, על הכל, על כולם
מי עוד כמוה, איננו נרדם
האם זו רק כי שמרגישה כה לבד בעולם?
העולם הפכפך מנוכר ואפור
הקיפאון שורר ולא נובע מקור
העצבות כה רודפת
השיגעון מרחף
שכרון החושים את כולם הוא עוטף
והקור החודר לעצמותיה
מפרה ומזין את הזיותיה
אשליות אהבה ורגש
אשר במציאות מתמוגגות הן חרש
והיא שם יושבת בוהה בחלל
המתרחש במציאות כה מעורפל
והיא שם יושבת, בוהה... |
