[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעמי מלכה
/
אי התחושה

פעם הייתי אומרת שהייתי מוותרת על הכאב לטובת תחושת הריקנות -
זו שמרגישים כשאין עוד תחושות אחרות וגם לא מחשבות אחרות.
אבל עכשיו אחרי שכאבתי, באמת העדפתי את הריקנות. אז התחלתי
ללכת בשביל קצת אפל, בלי פינות שחורות ובהירות, בלי עיקולים
חדים, ובלי עליות קשות. שביל ישר שלא יודעים כ"כ לאן הוא מגיע,
אבל הוא ארוך, מאוד ארוך.
בהתחלה זה מסקרן - לאן אני אגיע? מתי אני אגיע? מה יהיה בעוד
10 צעדים?
אבל אז כשעברנו את המיליון צעדים נשמטת השאלה, "מה יהיה בעוד
10 צעדים?" ואחרי עוד מאה צעדים נעלמת השאלה, "מתי אני אגיע?"
ואז, מרוב הצעדים הרבים אני מתבלבלת בספירה, מתייאשת מלספור,
מחליטה למנות את הימים, וכשאלו הופכים לחודשים מפסיקה לחשוב על
השאלה, "לאן אני אגיע?"
פשוט ממשיכה ללכת... ולפעמים כשכבר נמאס לי מהשביל, כשכבר אין
לי כוח לראות את אותם העצמים שניצבים לצד הדרך, אני עוצרת,
נשכבת היכן שאני והולכת לישון. חולמת על מה שהיה ביני לבינו,
מה שהרגשתי, מי שהייתי, מה שאמרנו... וכמו במהירות של מכה חזקה
ובאותו הכאב, אני נזכרת באותה הודעה, באותם המילים שאמרתי לו,
מה שגרם לי לומר לו אותם...
את המכה אני מקבלת בראש ואח"כ כדי לחסל אותי, ההרגשה דוקרת
אותי בבטן, ואז קצת יותר למעלה, כמעט קרוב ללב, אבל את הלב היא
לא תדקור, כדי שהוא ימשיך לפעום, כדי שאני עוד אוכל לסבול,
להרגיש כמה זה כואב לשבור למישהו את הלב.
לחשוב כל פעם למה זה מגיע לי, אבל זה לא באמת מגיע לי, הלב שלי
כבר שבור. הוא נשבר לא מעט פעמים בגלל אותו בחור, כן אני
אוהבת, וכן, אני אהבתי.
אני כמו פצועה שאחרי מלחמה, נכה לעולמים, מעוותת מבחוץ ותמיד
נראית חולה. אבל זה כלום לעומת מה שבפנים הלב פועם ברסיסים,
הבטן מדממת מבפנים והדקירה בחזה שורפת כל וריד. ובראש... הראש
חולה, הראש מעוות, המחשבה נקטעה, כמו תקליט שבור חוזרת לאותה
התקופה שהוא אהב אותי, חוזרת לאותה התקופה ששתקתי ונתתי לעצמי
לספוג, כשהלב שלי התחיל להיסדק. ותמיד אומרת, "טיפשה, היית
צריכה לשתוק". כולם אומרים שאני גיבורה, שרדתי את המלחמה,
הגנתי על... על מה? ולמה אני גיבורה? יריתי על רגלי, צעקתי את
מיקומי, חשפתי את חולשתי.
מרוב שזה כואב אני מתעוררת אל תוך הערפל שבו אני נמצאת, ואז
אני נזכרת למה בחרתי דווקא בזה, למה בחרתי בשביל הזה. כדי שאני
לא ארגיש, כדי שאני לא אשמע את מה שלאחרים יש לומר, להיות
אדישה לכל העולם, להרגיש בודדה כדי להתחמק ממגע, לדחוק את כולם
מאחורי הדלת. להעניש את עצמי על מה עשיתי, לא משנה כמה פגוע
כבר הייתי, עוד לפני הדקירה, ולפני ההודעה, ולפני המילים ששברו
את ליבו, ולפני שבכלל ידעתי שאני טיפשה.
אבל עכשיו כשאני יודעת מהי ההרגשה של אי תחושה, אני לא רוצה
לחוות אותה. ולא בגלל שהיא לא נעימה, פשוט בגלל שאני היחידה
שכואבת. לו לא איכפת, וגם לא משנה לו ממה שהיה וממה שאני
עכשיו, בשבילו אני סתם עוד מלחמה שרשומה בהיסטוריה, מדפדפים
מדי פעם, רק בשביל לדעת מה הוא היה איתי והאם לנסות את זה על
החברה הבאה.
הוא מזלזל במי שאני ובמה שאני עכשיו, וזה שובר לי את הלב עוד
יותר, כי אני שוב - כמו טיפשה, בוחרת להעניש את עצמי כי פגעתי
בו, אבל אולי זה לא ככה, אולי אף פעם לא פגעתי בו... תמיד
פגעתי בעצמי... אני באמת כמו פצועת מלחמה, המחשבה מעוותת, תמיד
מאשימה - לא את האנשים שמסביבי, ולא גם אותו, רק אותי, על
שחשפתי עצמי, על שנתתי לעצמי לאהוב בחור עם סיפור עצוב, לאהוב
בחור כ"כ חכם, לאהוב בחור שלא יודע מהי אהבה, ולא בגלל שהוא
רוצה בזה, בגלל שהיא נלקחה ממנו... נגנבה ממנו עוד כשהוא היה
קטן, ואני לא התחשבתי, לא נזהרתי, פשוט נסחפתי אל תוך מערבולת
יריות באבק של חול.
אז כן, הייתי רוצה להיקבר תחת אי התחושה, אבל אני לא אעשה זאת
מהסיבה הפשוטה, כי זה קצת קשה לקבור את עצמי כשאני מתה...
שוכבת בקבר על האדמה...ואין מי שיקבור אותי איתה, חוץ ממני...
אבל אני מתה...
אז אני מעדיפה תחושה, לשמוע מה שלכולם יש לומר, להרגיש בודדה
בכל נגיעה, לקשר כל דבר לאותה האהבה, ולשיר שיר עצוב שנכתב על
פרדה, ולמלות דליים שלמים ועליהם להדביק תווית של עצבות, ולדעת
שאני אשמה בכל נשימה, ושאין עוד חזרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"שימרית הכוסית
השולטת!!!!"

את הסלוגן הזה
החלטנו לא
לצנזר.

איגוד המצנזרים
בבמה הקל בשיקול
הדעת, מצד שני
אולי לא


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/07 0:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעמי מלכה

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה