ים, בקש עליי רחמים.
חדל מלפרוש כך את אופקך,
אל תספר על מחוזות חפץ רחוקים.
חלוק עמי את המשא,
קח אליך ממבט העיניים ההן,
טובות, מפצירות, עקשניות,
קוראות לי ואינן מרפות.

רוח, בקשי עליי רחמים.
אמרי שיש מקום
בו לא אהיה זר.
או מוטב, שתקי.
רק הניחי לי ללחוש סודי,
ואל תישאי אותו אל הקנים.
קרצפי את פניי במלח ים
וקחי את בושתי
הרחק.

שמים, בקשו עליי רחמים.
אל תדרשו ממני
את שלא אוכל לקיים.
הפסיקו להזכיר לי
את שלא אוכל לשכוח.

שמים, בקשו עליי.
הפצירו בו לבחור, במחילה מכבודו.
היעקור את האהבה שנטע בלבי,
או יניח לי לשקוע באלו העיניים
שקוראות לי ואינן מרפות?