דוד עינאב / אישה ענוגה |
עטפה גופך,
כה יפה וענוגה,
שיערך גולש
גלים, גלים,
ועורך כמשי רך למגע.
פרחים למענך
פיזרו ריחותיהם,
חמה לך קרצה
קרן אור מלטפת,
ושמיים הזילו דמעות
אל מול יופייך.
וכעת אני מבין,
כי לא רק אני
מסתחרר ממבטייך,
כי עולם בכבודו ובעצמו
קד קידה,
אל מול יופייה של אישה ענוגה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|