אחת התופעות המרגיזות אותי ביותר היא תופעת העמידה על הפתחים.
אנשים החוסמים את המעבר הם סוג הבריות המעצבנות ביותר שניתן
לפגוש.
אני שונא להתקל בסופר בחסימת עגלות שלוקח זמן להשתחרר ממנה,
אבל זה עוד כלום.
שכן של אמא שלי, מבוגר וחירש, תיקן יום אחד את האופניים שלו
ממש בפתח הבית שלו ושלנו, לא יכולתי לזוז, אבל מה לעשות? הוא
זקן, בדרך-כלל נחמד, וכאמור חירש, ממש דרך ללא מוצא, תרתי
משמע!
אין ספק שמקום ראשון במצעד הרוגז הזה, הוא האיש העומד על מפתן
הדלת, בכל גופו, חוסם את הכניסה, עסוק בשיחה עם אנשים בתוך
החדר, בכדי לשגע אותי במיוחד, הוא מתענג על סוגיות פילוסופיות
ברומו של עולם שנוטעות אותו במקומו, ואני ,אם זה קורה בעבודה,
מאוד ממהר להיכנס לעשות דברים דחופים, והבן-אדם בשלו, לא שם
לב, גם כשאני רוטן בקול די גבוה
סליחה, לוקח לו זמן עד שהוא
זז!
די!!!
נמאס מהאנשים האלה, מה אתם חושבים לעצמכם?
אולי אתם לוקים בהרגשת חוסר ביטחון וזו הדרך שלכם לבקש תשומת
לב, אבל סורו, סורו ממני!
