זה קשה לדרוש מקוריות
בעולם בו לומדים מהישגים של אחרים
גדולים ממני, טובים ממני
ואתה, עם סיגריה בפה
יושב לצידי ומדבר
כמה שהעולם יפה
זה קשה לדרוש איכות
בעולם בו ההצלחה נמדדת
ביחס הפוך למידת המכנסיים
ואתה, לצידי יושב ומעשן
מדבר ברצינות
על כל הדברים שצריך לתקן
אני תוהה אם אי פעם אבין
את הכל
ואין זה מופרך להניח שלא
כי יש כל כך הרבה חידות לפתור
וחיים רק פעם אחת
והרי נשבעתי שלי לא יהיו קמטים בפנים
זה הכי קל לומר שטויות
ולמצוא נימוקים שיצדיקו ויעניקו
עומק לחוסר המשמעות
ואתה, עם סיגריה בפה
יושב לצידי ומדבר
על איזה סרט איכותי יצא לך לראות
זה הכי קל פשוט לוותר
ולהגיד שדבר לא משנה
כי בסוף כולם מתים
ומה זה בעצם משנה אם עכשיו או אחר כך?
ואתה, יושב לצידי ומעשן
מדבר על אהבה
בלי להבין שאני נמצאת הרחק...
אני תוהה אם אי פעם אבין
את הכל
ואין זה מופרך להניח שלא
כי החיים מלאים מסתורים ופליאות
וחיים רק פעם אחת
והרי אני נשבעתי שלי לא יהיו קמטים בפנים
זה הכי קל פשוט להתעלם
כשאני כותבת לך שירים
על מפית מלוכלכת של מסעדה סוג ב'
ואתה יושב לצידי ומדבר
והסיגריה כבר לא תלויה בין שפתיך
כי את הבדל חסר התועלת כבר זרקת
ומעכת עם העקב
של נעל העור היוקרתית שלך. |
