לרגע בבריכות של שמיים,
ראיתי שנים של קרירות,
צלקות בוערות בדממה.

עידן שננעל ממחוץ לשפיות,
צר נטול מחמלה,
על מפתן תודעה.

זכרונות שכשלו להרפות,
מאמיתות המבקשות שיכחה,
שיכחה שכשלה לאחוז.

לרגע בבריכות של שמיים,
ראיתי עולם נאבק,
תקווה נאחזת על חוט שערה.

מבט שנודד בין ערי חוויות
ושרידי חלומות מלאי הגשמה,
בין שמחה ומיני אכזבות.

חיים נפרשים על מרבד תהיה,
זה חלום בהקיץ,
זיכרון או בריחה.

כל זאת בבריכות של שמיים,
ועומקן כמו סוחף ללא קץ,
אל עריסת הבריאה.