שנים היא לא מדברת
טוב, גם אני לא בדיוק עונה
צריך לחפש אשמים באהבה?
או שלכל מטבע יש שני צדדים וזה לא חשוב?
היא הייתה יכולה להכנסה ולהאיר את החדר בחיוך שלה.
אני לא זוכר אפילו למה
רק פתאום נזכרתי שראיתי אור כתום בקצה הרחוב הרטוב...
הלכתי ולא היית, נעלמת כאילו לא היית.
אני זוכר את השמחות הקטנות, החיוכים.
היית מתהלכת מאחוריי בחיוך במסדרון
מתקרבת מאחורי לתת חיבוק ונשיקה על העורף
הייתי מסתובב ומסתכל עלייך...
אבל, לא הספקתי... שוב לא היית |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.