I
דניאל שואל שא-
לה.
איך אתה בוכה בלי-
לה
כשהדמעות,
זולגות ביום?

ודניאל נולד בן מלך
לדניאל הייתה תקווה.
לדניאל מלאו עשרים ושתיים -
וכרתו לו השפתיים,
שילמד ולא ישאל -
יותר מדי.

II
דני לא שואל שא-
לה.
איך זה שבודד ל-
ך,
כשאתה,
איתי היום?

ודניאל נולד בן מלך,
לדניאל הייתה תקווה.
את דניאל שלחו לישון
וכרתו לו הלשון,
שילמד ולא ישאל -
יותר מדי.

III
דניאל שואל שא-
לה.
איך זה לאהוב אות-
ך,
כשאתה,
לא כאן?

ודניאל נולד בן מלך,
לדניאל הייתה תקווה,
ודניאל שואל ורק כותב,
עד שתופסים אותו בכח,
וכורתי לו את הלב.
ודניאל סוף סוף לומד,
שלא לשאול -
יותר מדי.