נושם עמוק זה לא עובר
עומד יציב זה מתפורר
המסכה לוחצת
כשאין תכלית לא מאתגר
הזמן הולך ואני עוצר
נצמד לקיר אני סוגר ת'דלת

כבר לא צוחק מכל בדיחה
כבר לא מדבר כשאין על מה
אני פוחד לגשת
למצוא עצמי שבמראה
לרצות לצאת מהבועה
להתעורר, ואת שוב חולמת

עלינו...
על מה שהיה מדי פעם
בינינו
נשארה רק שתיקה

בחוץ כשחם אצלי סגריר
רואה רחוק אך לא בהיר
התמונה מטושטשת
לחוץ נורא ואין אוויר
בתוך קופסה בין קיר לקיר
חלון קטן ויד מושטת

להציל את מה שעוד סביר
מוריד ת'ראש, מאוד זהיר
כי האש שורפת
רוצה לבנות ואני שביר
רץ בהילוך אטי ואת מהיר
זה הזמן לשתוק ואת שוב מדברת

יותר מדי... יותר מדי...

עלינו
על מה שהיה מדי פעם
בינינו
נשארה רק שתיקה