יש בו משהו נאיבי.
אולם בבחינה מדוקדקת יותר ניתן למצוא אצלו כמה שלדים בארון,
נשמות כואבות שנכוו לאחר שהפקידו בידיו את רגשותיהן,
את ביטחונן, את אמונן.
הוא פוגע, הוא מפקיר, הוא מפר.
הוא משאיר שבילים חרוכים מאחוריו;
את הגשרים שבנה הוא יפוצץ בדינמיט.
הוא יטשטש את עקבותיו וישאיר זיכרונות כואבים ומרים כעדות
היחידה לקיומו.

יש בו אנוכיות. יש בו אכזריות. יש בו רוע.
אך למרות זאת, הוא יטה אוזן קשבת לכל דורש,
הוא יציע אהבה לנזקקים, עצה למתלבטים.
נחמה לאבלים.
דרך לאובדים.
הוא יגרום לך להיפתח וירכוש את אמונך מתוך כוונה כנה לעזור.
הוא ייתן לך רגע מזמנו גם כשיש דברים דחופים על הפרק.
הוא יספר לך את סודותיו הכמוסים ויקשיב בשקיקה לדברים שתאמר לו
חזרה.
הוא ילמד ממך כל מה שתסכים לחלוק עמו.
הוא יסיר בפניך את כל ההגנות, בציפייה למצוא את האחד שירפא את
ליבו הכואב.

הוא בן-אדם.