בלילה אני מסתובבת לצד ימין ולצד שמאל. השינה ממני והלאה, קמה
עושה לי משקה, לוקחת כדור, מנסה להירדם אך כלום, שינה אין.
קוראת לממושקה החתולון שלי, בוא חמודי תעזור לאמא להירדם, משום
מה הוא לא בא. והנה השחר מגיע ואיתו ציוץ הציפורים הקמים
משנתם, ואני לא עצמתי עין אפילו לחמש דקות. כמוצא אחרון קוראת
לדמות וממלמלת, תמרח את גופי עם ידיך העדינות, שוכבת על בטני
וכאילו מרגישה אותו לידי. קצת נרגעת וכמו בחלום שואלת בקולי
הנמוך, מי אתה? אני שייך למרד הנפילים ואנחנו חפצים שתבריאי
לגמרי וניקח אותך אילינו. אבל מה לי ולכם, אתם משכילים, עשירים
ואני, מה? לך יש יותר מלנו, את איש הרואה את הנולד. ומה עם
בעלי והחתולון שלי? כל מי שחפץ ואת תרצי מוזמנים לבוא ונעלם.
תודה לך דמות זרה, עצמתי עיניי ונרדמתי לכמה שעות.