[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יוש בק
/
היתום

בגיל שש ברח לראשונה מבית היתומים. בלי לחשוב רץ לקצה השכונה,
לחורשה שראה תמיד מהגג.
כשהוא שובר את ציפורניו, טיפס על עץ השקמה הגדול שענפיו הגיעו
עד הקרקע. העימות עם הילדים היה קשה והמכות שספג כאבו לו, אך
הפגיעה הכאיבה לו פחות מהסבל הנפשי וההשפלה, שלא יכול להגן על
עצמו ולא היה מי שינחמו. בשבתו בין הענפים שפך את לבו בקול רם
וביכה את מר גורלו. הוא מצא מקום נוח לישיבה בין שני ענפים
שהתפצלו מהגזע המרכזי. הנוחיות בישיבה באין מפריע, הבכי
החרישי, וקולו הלוחש השרו עליו נינוחות נדירה. נוח היה לו
ב"חיבוקו" של העץ. הרוח בעלים שרה לו שיר ערש והוא נרדם.

 ככה מצאו אותו המחפשים למחרת בבוקר.

הוא היה ילד מתבודד. חלש גופנית, בעל נשמה פיוטית, שסלד
מכוחניות וריבים שהיו כה מקובלים בחברת הילדים במוסד. בעת
עימותים כאלה לא היה למי לפנות בין המבוגרים. הוא העדיף
להתכרבל בתוך עצמו ולא להשיב. ככה היה בורח מהמציאות העכורה
שהייתה גורלו.

בהזדמנות אחרת יצא לטייל והלך לחורשה, לטפס על העץ שהביא לו
ניחומים בעבר. הוא טיפס לאותו
המקום שם נרדם חודשים קודם. נוחות הישיבה שבה והשרתה עליו
נינוחות. הפעם לא היה מתוח והחל להתבונן מסביב. הוא הבחין
בשיירת נמלים העושה את דרכה במעלה אחד הענפים ונדמה היה לו כי
זה כמו נהר זורם. ראה זיקית מתקרבת ולשונה המשתלחת אל השיירה
יצרה מהומה בקרב הנמלים. הזיקית בלעה את טרפה ועברה לענף אחר.
הנמלים יישרו את השורה והמשיכו בדרכם. עולם כמנהגו נוהג.
הנמלים שנעלמו בלוע הזיקית לא חסרו לעולם הקטן על העץ.עולם שלם
ניגלה לפניו. דברים שלא לימדו בבית היתומים. גמל שלמה מחכך את
רגליו ובולס עלה צד את עינו. ציוצי ציפורים נשמעו בין העלים.
השעה נתאחרה והוא שב למוסד.

מאז, כל פעם שיכול לחמוק מבית היתומים היה הולך לבקר את העץ.
הוא היה מתכרבל בחיבוק הענפים במקום הסודי שלו ומספר לעץ את
צרותיו  כמו תמיד, והעץ הקשיב לו כמו שרק עץ יודע להקשיב.
הנחמה ששאב משעותיו במפלטו החבוי והנוחות שהשרה עליו הביאו
אותו למחשבה כי ביתו הוא העץ והמוסד הוא רק מחנה מעבר.

יום אחד, בהיותו בין הענפים, החלה רוח חזקה לנשוב והעץ החל
להזדעזע. הוא נאחז בחוזקה בעץ. הוא הבחין בין הענפים בקן של
ציפור העומדת ליפול. עד לאותו היום לא ראה קן אלא רק ראה ושמע
את הציפורים. במאמץ גדול טיפס עד לקן וראה כי יש בו שתי ביצים.
ליד הקן חגו וצייצו בבהלה שני חוחיות. הקן התנדנד  בפראות
ברוח העזה. תוך מאמץ גדול הגיע לקן וחפן אותו בידו. ציוצי
הציפורים גברו.
הוא חיבק את הקן והעבירו למקום מוגן מהרוח וייצב אותו. החוחיות
נרגעו והתיישבו על הביצים מיד.
למחרת עלה שוב על העץ לראות את מצב הקן. החוחיות פתחו בציוץ
נמרץ כשהתקרב לקן. להפתעתו היה זה ציוץ שונה מהציוץ ששמע יום
קודם. היה זה יותר ציוץ עליז מאשר מבוהל. כשהתקרב לקן התעופפה
חוחית אחת מעל הקן ונחתה על ידו הפרושה לפנים.הוא משך את ידו
בבהלה, אך להפתעתו החוחית נשארה יציבה על ידו. הוא קירב אותה
אל פניו, הציפור נשארה על ידו, מפגינה את בטחונה בו.
בהיטיבו את ישיבתו על הענף קירב את ידו הפנויה אל הציפור וליטף
את נוצותיה. רוך הנוצות הפליא אותו. החוחית נשארה נטועה על
מקומה כשרק עיניה מעפעפות במהירות. ברדתו מהעץ התעופפה הציפור
סביב ראשו בציוצים עליזים.



2.
כעבור שבוע שמע ציוצים נרגשים כשטיפס כלפי מעלה. חוחית אחת
החלה לחוג מעל ראשו. הוא טיפס עד למחבואו והתיישב בניחותא.
החוחית המשיכה לצייץ בקולניות לא רגילה ולעופף מעלה מטה
במהירות
גבוהה. התרומם וטיפס הלאה לקן. את פניו קיבלו שני גוזלים בעלי
מקור צהבהב פעור. ציוצי השמחה של זוג החוחיות החריש את אוזניו.
הוא הושיט את ידו ואחת החוחיות התיישבה על ידו. לאחר ליטוף
עדין על ראשה וכנפיה ירד מהעץ כשלבו שמח וחזר למוסד.

הוא החליט כי הוא חייב להביא לגוזלים פירורים. בבית היתומים
אוכל היה בצמצום וההתייחסות לכל פירור הייתה רצינית. בסיכון רב
החליט לקחת פרוסת לחם נוספת ולהחביאה בכיסו. הילדים, ששמו לב,
הלשינו מיד לאחראי. זה גרר עונש רציני. עשר מלקות על הגב
החשוף. כיוון שהיה ילד צנום ורזה העונש הגופני היה קשה מנשוא,
אך אבדן פרוסת הלחם היה בשבילו העונש הקשה יותר. כשגופו החלים
מעט מהמכות, חמק ל"ביתו" לבקר את משפחת החוחיות. הוא נרדם
בפינתו האהובה והתעורר רק לעת ערב. הרעב הציק לו והוא חזר
למוסד. בעוברו ליד חדר האוכל קרא לו אחד מעובדי המטבח.
"לא ראיתי אותך כל היום, אתה בטח מורעב", אמר.
"אני מאד רעב", ענה חלושות.
העובד הביא שתי פרוסות לחם וקרץ לו. הוא אכל בחפזה פרוסה וחצי
ואת החצי השני החביא בכיסו.  בקן הייתה שמחה גדולה והציוצים
בקעו לשמיים. גם הגוזלים וגם החוחיות הבוגרות נהנו מהפירורים
שפורר להם בתוך הקן. את הקליפה אכל בעצמו, כך שאפשר היה לקרוא
לזה הארוחה הביתית הראשונה, חשב לעצמו.

הזמן עבר והידידות בין שוכני הענפים והילד נשארה איתנה. כל
משפחת החוחיות על העץ, הפגינו בטחון מלא בילד והתעופפו מעל
ראשו, התיישבו על כתפיו, ידיו וראשו. בהגיעו לגיל שש עשרה עזב
את בית היתומים והחל לעבוד כשוליה אצל הסנדלר השכונתי. היה זה
איש טוב שנתן לו לישון במחסן בחצר, מאחורי הסנדלרייה. זה היה
ביתו החדש, אך את ביתו הישן לא שכח. הוא היה מבקר בביתו על העץ
ככל שהתאפשר לו. החוחיות הנאמנות היו מצייצות לו בשמחה כל פעם
שהגיע. החיים ב"בית" היו נעימים. היה זה המקום היחידי בו עלה
חיוך על פניו.

יום אחד בלכתו לכוון "ביתו" שמע רעשים חזקים של מכונות שהרעידו
את כל השכונה. בהגיעו לקצה השכונה חשכו עיניו.
העץ נעלם!!!

טרקטורים וציוד כבד אחר נעצו כפות ענקיות באדמה ויישרו את השטח
להרחבת השכונה. הוא החל לרוץ כאחוז תזזית בין ערימות העפר
והשיחים העקורים. לבסוף הוא ראה את העץ הגדוע מוטל בערימה של
עצים מרוטשים. הוא ניגש ברגליים רועדות אל הבית שהיה שלו במשך
שנים, התיישב על הגזע הכרות, כשדמעות חונקות את גרונו. לפתע
שמע ציוץ מוכר ליד פניו. חוחית התיישבה על כתפו וצייצה בבהלה.
הדמעות שהחניק החלו פורצים החוצה. ציוץ החוחית גבר.

הערב ירד. החוחית התעופפה מזמן. כשראייתו מטושטשת הוא החל צועד
לכוון הים, עד שהגיע למים. הוא החל לפסוע לתוך המים, הרגיש
בחוחית מצייצת נמרצות ליד פניו. הוא המשיך ללכת. שלווה ירדה
עליו, כאילו משום מקום. חוחיות צייצו בעליזות והתעופפו מעל
לראשו. מדי פעם ציפור אחת הייתה נוחתת על ידו ועל ראשו. הוא
התמכר לליטופם של הנוצות על פניו והתמסר לחיבוק הגלים. הרגיש
כי החוחיות נושאות אותו אל על לעבר הקן שבעץ. חיוך ננסך על
פניו. הוא הגיע הביתה, למשפחתו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גמרתי לשלי על
הפנים.
היא שואלת: יש
לך משהו לנגב?
עניתי: הנה, קחי
חומוס.



החבר של שלי
ביום העצמאות


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/7/07 1:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוש בק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה