לראשונה מזה ימים אני חש בטוב,
כהן מהדהד בין קירות הבית,
בקצה אחד אני פותח את החלון
מאפשר לאור הגווע להתגנב פנימה
ולרוח לשטוף את כל העגמומיות מן האוויר
בעבר האחר את חותכת ירקות,
ממיסה שמן במחבת המבריקה שהבאת מזמן,
ויוצרת טעם

אני משחק בלשוני בתוך הפה,
טועם את טעם האוויר הנמסך על רקע התכלת,
"בסך הכל משהו פשוט להוסיף,
סך הכל היחד שלנו טוב,
בוא נתחיל ליהנות מהחיים האלו,"
הניצוץ שלך מהדהד בכל החדרים
לפתע מתחשק לי נורא ליצור

העולם המוגן שלי הפך לסיוטים בכל הימים האלה, האחרונים,
אבל מתוך הרגש הסטתי אותו הצידה,
לא נוגע לא מפריע,
כך שאוכל בלא טרדה להתמודד,
עם כל הדברים שקורים מסביבי ובתוכי

משק כנפי יונה מעיר אותי מחלומי,
באותה המידיות שבה נוצר ענן אפור בתוך הבית
באותה מהירות בדיוק הוא חולף
כך גם העשן
כך גם הכאב

אל חשש ילדיי הפחדניים
כל הדברים מסתדרים כך או כך,
המתח בין המשעולים
לא יכול להמשיך לחיות כך,
הציפייה המכרסמת,
הדברים הכמעט-טובים מדי
אבל לא-כל-הזמן טובים האלו
זה טבעם,

או שתתן להם את החיים ללא פקפוק
או שתלך מדרכם