המסדרונות הקרים.
פעם תלו בהם אנשים.
גוויות עדינות על ווים שבוזים.

זיקה לשקטים - שבמקום להחריש רעמי קולותיהם,
בעיוורון האילמים השאירו הכל בפנים.
ולזועקים - הצווחים - רק השבתם גיחה לחוטאים.

גופות חפות מפשע בגלום קולות נצחים.
ואם אומרת לבנה: "אל דאגה ילד שלי".

וברצות רגליים לוקח חבל,
וכפלח אשר נשר ממגפי הפגרים,
ובעיניים כבויות מעמיד את חסרי החטאים בשורות.

והבמה ? נקייה כמו יהלום מלוטש.
ובשקט תמים נקשר החבל סביב צווארו,
מתאים כמו קוצב שהותאם ללבו.

או אמא יקרה!
הד מזמר במסדרונות הריקים מבעלי לבבות טהורים;
כ"כי כל הילדים עכשיו מתים".