נדמה שהכול הלך חלק מהצפוי האהבה הייתה ברקיע השביעי עם
מוטיבציה לטפס גבוה. הסידורים לחתונה נראו פשוטים ולפני
שהספקתם לדקלם "גנן גידל דגן בגן" בלי טעויות, מאחוריכם כבר
התייצבו רוב בעלי המקצוע: צלם עם אינספור עיטורים וקבלות תודה
ודי.ג'י שמומחה בכל הסגנונות והעשורים בעל חגורה שחורה בלעשות
שמח. גם גן ההתרחשות נבחר בבזק כמו באהבה ממבט ראשון ולפני
שהספקתם למצמץ הוא חייך באהבה חזרה.
בנקודה זו, הרגשתם שלהגיד שהחיים חייכו אליכם בוורוד זה לזלזל
בקלות הדמיונית שהדברים הסתדרו. אפילו אפילו יום חמישי, היום
המבוקש ביותר בחודש ספטמבר האוורירי, המתין לכם בסבלנות והרים
שלט עם שמכם כמונהג מונית שמחכה לאורחים חשובים בשדה התעופה.
הייתם הראשונים להתחתן בכל מסגרת אפשרית משפחה, חברים ועבודה
ולכן האהבה וההתרגשות שעטפו אתכם הגיעו לעוצמות מבהילות, שאסרו
עליכם להתקרב לאזורים המוניים מחשש להתפוצצות. בגלל זה את רוב
הזמן ביליתם בבית בזוגיות דביקה כשהקירות רועדים.
בדיקת השלבים שבוצעו, השאירה שני שלבים: שמלת כלה, שנמצא לה
ספונסר שהתחייב לשלם ועדכון המשפחות בתאריך המיוחל 23.9. "נו
באמת", אמך זעקה "מילא שהפסקת להגיע לאזכרות, אבל לא לזכור את
התאריך של סבא ניסים ז"ל?". במבט שכולו רחמים הבטת במכשיר
הפלאפון וביקשת רחמים מההווה ומהעבר שבד"כ שתק ומידי פעם החליק
סוכרייה. ההווה מיהר להרגיע והציע לערוך את החתונה שבוע אחרי.
"לא קרה שום דבר" אמרת לאהובתך, שסירבה להירגע למרות שהגן כבר
הסכים לשינוי בצירוף הבטחה אישית שהכול יסתדר. רק לאחר שניקזתם
את בריכת הדמעות האולימפית, שנוצרה במרכז הסלון, "מרתון קוצי
פוצי" והסבר מקיף למה זה לא רעיון טוב להעיר את המתים ולבקש את
הסכמתם, היא הסכימה להתקשר להוריה כשבידה היא עדיין אוחזת באת
חפירה.אביה, שענה לקריאה, שמח על התאריך עם הסתייגות חגיגית
משום שלמחרת זה ראש השנה וזה בעייתי מכיוון שיש לא מעט הוצאות
ואולי אנשים לא יגיעו. כמובן שעשר דקות בלבד הפרידו בין התגובה
שלו לצלצול של ההורים שלך (שאמרו בדיוק את אותו הדבר) לבין
הוספת בריכה לקטנטנים במרפסת של הסלון, מה שהוליד לבסוף שיחת
ועידה טלפונית שנועדה לקצר ולסכם. ההסכמה אכן הגיעה אך השיחה
הפכה לתקופה, משום שההורים התקשו להבין במשך שעות את נפלאות
הטכנולוגיה, שמאפשרת למס' אנשים לדבר במקביל ולא הפסיקו לקרוא
בהתרגשות בשמו של יגאל שילון ולשיר "פספסת אה או אה או".
בסופה של שיחת ועידה הפתרון התייצב על השבוע של לפני. בעל הגן
נענה בחיוב להזזת התאריך, כמובן תמורת פיצוי כספי וביטול
האקסטרות, שכללו תוספות של חמוצים ואבטיח בסיום. החגורה השחורה
(בשמחה) הוחלפה בצהובה מטעמי תקציב ואילו הצלם אותר רק לאחר
שבוע כשהוא מצלם פילים באפריקה על חשבון המקדמה.
לאחר שבוע, סוער ומתיש, שבה לה האופטימיות מהטיול שונה לגמרי
כשהיא מאותת סכנה בכל פעם שהטלפון מצלצל. וכך, חלפו להם הימים
שהתחלפו לשבועות והפחד לאט לאט נעלם ובמפתיע אפילו הקירות בבית
חזרו לרעוד מהתרגשות. ואז בדיוק בנקודה שחשבתם ששום דבר כבר לא
יקרה הטלפון צלצל. בכי מתנצל נשמע בקו השני, ואמך התחילה למלמל
שלפעמים כל עכבה לטובה ושצריכים להיות קשובים למזלות ולכוכבים,
ולעציצים המשכת אתה, כמי שהבין ששוב מדובר בשיגעון המזלות,
וענית בחיוב מבלי שהתבקשת שאתה מוכן לשום, לכוסברה ולכל שאר
ירקות העונה. כולל התחייבות לשתייה  של חמישה ליטר מהבקבוקונים
הקטנים של הבבא סאלי בערב החתונה. היא שמחה לשמוע אבל לא
התרצתה והחלה לספר שבמהלך השבוע הם נפגשו עם הורי הכלה לאור
חגיגות הצלחת ניסיון שיחת הועידה, והחליטו פה אחד שהחתונה
מספיק חשובה כדי לבדוק את כשרות התאריך עם מומחה שמבין בעניין.
המומחה התגלה בדמותה של דבורה הנביאה אישיות ירושלמית מפורסמת
שהציגה קבלות על ריפוי נכים באוגנדה ואחריות על העפלת
אוזבקיסטן למונדיאל '66, אותה נביאה בדקה את ההתאמה של התאריך
מכל כיוון אפשרי, והודיעה שלצערה הכוכבים מתנגדים ובייחוד
יופיטר, שהוא הבוס, לתאריך הנ"ל. לאחר שקיבלה תשלום נוסף
הסכימה להציץ בקפה קר (בכל זאת קיץ)ולהציג פיתרון חד משמעי: או
שינוי התאריך או שינוי השמות לעוזי וציפי.
כל התחנונים של כל התחנונים שבעולם לא הצליחו לשנות את רוע
הגזרה שיצאה מפיה של הנביאה דבורה.ואתם, שהפכתם אפאטיים למחול
השדים שהתרחש, ביקשתם שהות של יומיים להגיע להחלטה. ביומיים
האלה הספקתם לבטל ולהחזיר את החתונה להטיח האשמות, בתחילה אחד
בשני ואח"כ במתים. משם עברתם להמציא קללות חדשות של נאמרו
עדיין ולבסוף התפייסתם בין ההריסות של מה שהיה בעבר בית. בשיחת
הועידה האחרונה (בהחלט), ההורים האזינו בחרדה בזמן שהעברתם
הודעה משותפת שלום זה עוזי וציפי מדברים החתונה תתקיים כמתוכנן
ללא שינויים...