התשוקה,
התשוקה להיות מי שאני לא כרגע.
לחפש אחר היופי, העצמות, השפתיים.
לחפש אחר הלב שנאבד בדרך, ונשרט אלפי פעמים.
אני צועקת לך מהמרפסת, אבל אפילו לא יודעת מי אתה.
אני צועקת תפילות, והדמעות שיורדות הן מחוסר אונים.
לדעת שלא תענה, אלוקים.
מחברת בין הכוכבים, יוצרת שביל זוהר בשבילי.
משתמשת ביופיו של הטבע כנחמה.
אולי דברים באמת יכולים לקרות.
ואפילו הפסיכולוג מספר אחד לא יכול להבין אותך.
הכל חונק ומסביב כמו שרשרת פנינים יפה שאת תלויה בה.
ריח שמזכיר לך נשיקה שעברה.
מוצאת מכתב מתחת להכל, שמזכיר לך שפעם היית.
פעם היית אהובה.
מלא דפים מלאים התחננות לאלוקים שהכל ישתנה.
אבל בעצם,
החוזה שלנו עם אלוקים זה להתפלל מתי שאנחנו צריכים אותו,
והוא לא עונה בחזרה.
לנסות להאמין במה שלא נראה.
אבל רק לחפש את מי להאשים.

הדיכאון הזה שלי עוד מוסתר בין אלפי רחובות בסביבה.
בכל פינה כבר בכיתי ושמעתי סיפורים.

יום יבוא ואעבור בפינות האלה,
ויחד איתי כל התשובות לשאלות שנשאלו.