אהפוך את גופי לאנדרטה למילים,
מילים משירים וסיפורים אשר אהבתי.

על האצבעות ארשום פסוקים מהתנ"ך-
"איש בחטאו ימות " מלכים ב' יד 6,
בתיבול "עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו" איוב ב' 4 ,
אשר יובילו את דרכי .

על הידיים ארשום שורות מתוך שירים,
כאשר מי שיחבק אותי ידע מהיכן אני שואבת אהבה .
שורה מתוך "אני רוצה תמיד עיניים" של נתן זך,
שורה מתוך "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק
ואולי שורה מתוך "גרביטציה" של דליה רביקוביץ .

על הגב אני ארשום אמרות חוכמה,
שמי שילך מאחורי ישכיל וילמד .
"מה ששנוא עלייך על תעשה לחברך " של הילל הזקן ,
"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" ממסכת אבות .

על החזה והבטן, מרכז האמוציות,
ארשום שורות מתוך ספרים שנגעו ללבי.
שורות מתוך " אותה אהבה כמעט" של מירי רוזובסקי
מתוך "תאונות" של יעל הדיה ועוד ספרים רבים .

על הרגליים ארשום דברים פילוסופים,
שיחזקו את אחיזתי בקרקע.
אולי מאיר שלו, אולי גבריאלה אביגור רותם או אולי בכלל יהודה
עמיחי
שתמיד השאירו לי חומר למחשבה .

על כפות הרגליים, העוגן האחרון,
ארשום דברים מהילדות שיזכירו לי תמיד לצחוק.
כמו "הבית של יעל" של מרים רות אשר היה לי כמו חלום
כמו "בים בם בם תירס חם" גם הוא של מרים רות ,שיזכיר לי את
מהות החברות.

ועל הפנים - שם לא ארשום דבר אלו רק שלי