|
המרחק בנינו מתעצם.
את צועקת ולא יודעת
שזה מה ש אסור לעשות.
את מחזיקה אותי בידיי
ואני מפחדת לרגע שפתאום
יחלוף בי איזה גל וישבור
לך אותן. אלוהים,
כמה שאני מסוגלת...
אני מסתגרת לתוך עצמי
ומקללת. הרבה מקללת בפנים.
אחר-כך בוכה וחושבת
אני לא אשמה,
מותר לי ליפול לפעמים.
אעשה הכל כדי לקום
רק אל תדרכי עליי
כשאני שם
למטה. |
|
|
יום יבוא ולא
יתקנו לי את
הסלוגן שאני
כותב
ואל תראו אותי
ככה אני משקיש
מנסה
אבל הם חארות
חייבים להוסיף
את ההפחדה שלהם
:" ...רוזחמלו
רוצפשל ,ןויעל
חלשנ ךנגולס "
חארות
נראה אותם משנים
לי משהו בסלוגן
אני יושב פה על
המחשב עם שהם
משדרים אותו,
חארות
!@#$#%&&)@%@$%@#@@$%&$#%#$#!$#
יגאל. הרצליה.
1995 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.