אחרי כל הסופות, ואחרי כל החושך,
הגעת, והארת את עולמי.
לפני בואך נשארתי חסרת אמונה, חסרת רגש,
והדמעות כבר נגמרו.
אבל הכל חזר,
אפילו הדמעות - אבל הן דמעות של שמחה.
עד שהגעת ידעתי רק כאבים,
ומרוב יאוש הסתגרתי בחומות.
אבל אתה - כמו אביר על סוס לבן,
ניפצת את חומות אלו,
הרכבת אותי על סוסך,
וחיבקת חזק - רק שחלילה לא אחמוק מבין זרועותיך.
הבטת עמוק לתוך עיניי,
ובעינך החומות ראיתי הכל,
את גודל האהבה שלך אליי.
ובאותו רגע הבנתי,
שאתה האביר שלי,
ואתה המלאך השומר,
לא נותרה מילה בפי,
פרט לאהבה.