[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורון עינב
/
אשליות

היא ניסתה ללמד אותי מהם החיים - כשאני הייתי חושב בקול ומספר
על כל התכנונים העתידיים שלי היא הייתה צוחקת ואומרת "ג'וני,
הדברים האלה קיימים רק בסרטים". משום מה כל פעם שהיא אמרה את
זה, האשליות הגדולות שעלו לי בראש היו נראות יותר ויותר קרובות
למציאות.
הייתי מספר לה על הבית שיהיה לי, הייתי מספר לה כאילו ממש בזה
הרגע אני בונה אותו ואני יודע איך כל פרט קטן בבית ייראה.
הייתי מספר לה על הטיולים שאני אעשה כאילו כבר הייתי בכל מקום
ואני יודע איפה נמצאת המכולת הקרובה בכל רחוב נידח בעולם.
אפילו סיפרתי לה על המסלול המיוחד שהולך להיות הטיול הענק שלי,
ובדיוק באיזה מדינה אני עומד לפגוש את אישתי לעתיד, נפאל. היא
הייתה מקשיבה לי עד הסוף, כשהיה נגמר לי האוויר ושתקתי לכמה
שניות היא הייתה מלטפת אותי ואומרת "ג'וני, הולכים להיות לך
חיים מדהימים".
היא כל כך רצתה להיות חלק מהחלומות האלה אבל לא נתתי לה, למרות
שהיא הייתה הדבר הכי טהור שראיתי בחיי. "זה שלי, פרטי", אמרתי
לה תמיד. אתמול ראיתי אותה אחרי עשרים שנה שלא פגשתי אותה.
היא התיישבה על הספסל הפרטי שלי בגן, אם הייתי יודע שהיא תגיע
הייתי מסדר את העיתונים שמשמשים לי ככרית כבר הרבה זמן על
הספסל הלא נוח הזה. היא לא זיהתה אותי אבל אני ברגע שראיתי
אותה ידעתי שזאת היא.
היא ישבה על הספסל שלי, וסיפרה לחברה שלה בטלפון על כרטיסי
הטיסה שבעלה קנה לכבוד יום הנישואים שלהם ועל כך שהיא מחפשת
סידור לילדים למשך שבוע שהיא תיעדר. לאחר כמה דקות של התבוננות
החלטתי שאני מתיישב לידה ומציג את עצמי. היא הייתה בשוק לכמה
שניות אבל התעשתה ונתנה לי חיבוק גדול, הייתי כל כך מסריח,
התביישתי בעצמי שלא טרחתי לפחות להתגנב למקלחות בחוף הים כדי
להתרחץ.
"ג'וני, מה אתה עושה פה, לאן נעלמת?" היו השאלות העיקריות שלה
אבל לא ידעתי מה לענות מרוב בושה. היא סיפרה על כך שהיא נשואה
ל"מיסטר בושר", אותו פגשה בלאוס כשהייתה בדרכה לנפאל, ויש להם
ילדים מדהימים. לבסוף הזמינה אותי לכוס קפה אצלה בבית. כמובן
שסירבתי בתוקף בתירוץ שבעלה והילדים ייבהלו ממראה של עני מרוד
כמוני בביתם אך היא התעקשה ואמרה שבעלה והילדים לא נמצאים
בשעות הבוקר בבית.
בסופו של דבר הסכמתי אך התעקשתי על כך שאני בא רק לכמה דקות
וחוזר לבועה הפרטית שלי על הספסל בגן. ישבנו בביתה (שהיה מוכר
לי מאוד משום מה) קרוב לשעתיים שבמהלכן היא לא הפסיקה לספר לי
על כל החוויות המדהימות שעברה במשך כל השנים, ועל כך שיש לי
חלק גדול בסיפור חייה.
אחרי שעות של סיפורים ארוכים ומעניינים היא עצרה והלכה לכיוון
חדר השינה, "אני כבר חוזרת, ג'וני!" היא אמרה. כשחזרה זרקה
לכיווני תיק גב קרוע ומרופט, בתוך התיק הייתה כמות גדולה של
שטרות. "זה השכר שלך ג'וני, עבדת קשה בשביל זה" היא אמרה.
בעודי המום ומסתכל על התיק עמוס הכסף, היא נתנה לי נשיקה רטובה
במצח ואמרה "תודה ג'וני, תודה רבה שעיצבת לי חיים מדהימים".
אחרי דקות ארוכות בהן נשכבתי על הגב המום לחלוטין, התחלתי
לבכות, פשוט לא ידעתי כיצד לעכל את דבריה. הרי זה שלי, פרטי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בחורות עם
פלולות וגיבנת
עושות לנו את
זה

-הצביצ'ים
מקווים לקבל
קצת...



תרומה לבמה




בבמה מאז 20/7/07 20:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון עינב

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה