|
הגדר הדוקרנית
מקבעת את תחום הדעת
לאותות צפונים של פחד
הרעד הזה מנסר בעצמות.
הגלים הופכים למקצב קבוע
חידלון, שיכחה וחלומות בהקיץ
אחר כך תבוא הארה ללטף את אריגי הכאב
גבישים נמסים של זמן אבוד.
אב אחד דיבר על הזיכרון
שלוש פעמים ביום
בכול רגע שעיניו נעצמות
עד שהנצח חיבק אותו במבטו האהוב.
הגאווה הממוסדת נושפת חיים
בעיני האנשים שנכבו מחדש
אני לעומתם לא אתן ללהב המאכלת
לגעת בשערותך, בני. |
|
|
כל הזמן יש
פיגועים,
הרוגים.
דם ברחובות.
צעקות, זעקות,
סבל וייסורים.
משפחות שכולות,
ילדים יתומים,
אנשים רעבים
ללחם, חולים
במגפות.
ומה אנחנו
עושים?
יושבים ורואים
טלוויזיה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.