אני לומדת אותך לאט לאט, מבינה את הגבולות מציבה אותם מחדש,
תתפלא לשמוע אבל דרכך אני לומדת גם את עצמי. אנחנו לא כל כך
שונים אתה יודע?
אתה פוחד, גם אני פוחדת אני משקשקת, אבל אני לא מראה מסתירה
את זה עמוק בתוך תודעה מסויימת שלך עליי. הכל חדש ולא מוכר כמו
כלב אני רוצה להשתין כדי לסמן טרטוריה, להפוך את זה למשהו מוכר
שליו מרגיע.
אני חושבת כל כך הרבה, בגללך? בזכותך? הולכת לאיבוד לפעמים
בתוך המחשבות עלינו הן סוחפות למקומות לא טובים. זה אומר שלא
טוב לנו?
כולם אומרים שאנחנו כל כך מתאימים כאילו משלימים אחד את השני
אז למה אני מרגישה שאתה זר לי? באנלוגיה מתפלצנת אולי אני גם
זרה לעצמי?
קמה בבוקר תמיד לפנייך מנסה להעיר אותך לתוך הרצונות שלי אתה
בורח ושוקע שוב בעולם ההוא שלך... אני גם חלק ממנו? אני איתך
גם שפיסית אני לא?
פעם הייתי סופרת את השעות עד הימים שהייתי רואה אותך הן היו
קשות מנשוא לא יכולתי להתמקד בשום דבר מלבדך. היום אתה כבר חלק
כל כך טרוואילי בנוף שלי שזה מפחיד.
אהוב שלי במובן הכל הכך לא קונבנציונלי של המילה אתה מפחד
מרגשות מגילוי חיבה, אני מפחדת מהם בגללך, מפחדת בישבילך.
בסוף מחשבה מגיעה לאיזה רגיעה לא רגועה שמצאתי סוף סוף אותך...