רומי אבנת / נ.צ. גורל 1 |
לרגע הזה
לשתיקה הזו
לדממה ההיא
באוטו
בדרך חזרה
ממנה ואליה ודרכה
כל הכאב התפרק בפנים
כשהיא בעטה לי בבטן
בנוכחותה
היא זכה וטהורה
ובה אני משתקפת
עם השריון והמגן והפנס בעין
אל מול יופייה
כיעורי נגלה לי
אל מול צחוקה
אני מתכווצת
שאינני שם, שאינני היא
שאינני אני
רק שריון חלוד ומעוקם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|