שוב אני מפורר עלים בין האצבעות,
חולק את התחושה המפורקת
עם חתיכות דביקות וירוקות
משעין ראש על דשאים סינתטיים
ומביט כיצד הרוח מפזרת את שיערה
על קו הטלפון דממה
את ממתינה שאגיד משהו
אבל אני יכול רק לראות תמונות
סחרחורת מדברית פנימית
ללא מלל
אני אפילו יכול לדמיין
את פני הבחורות
שורה אינסופית של פנים אטומים
מלאי יופי ופגמים
שאחבק ואעזוב לימים
טעם החמצה על השפתיים,
כי הפעם הזו
הפעם היחידה הזו באמת ניסיתי,
הפעם נפתחתי
נתתי לך לפסוע בין היכלותיי
אבל שוב אין פחד
כל יום שאני פוסע עם הסחרחורת הסימבולית הזו
בין הרחובות הסואנים של ארץ-מרכז,
אני מאמץ עוד חתיכה גיאוגרפית אל קרביים משתוקקים
והפחד שוכך
ובגיל עשרים ושלוש וחצי הזה
כל העולם מונח בכף יד,
קרעים של עלה ירוק ולח
מתפזרים בקלשונות הרוח האלימה-האוהבת,
גם כך הכל נובל מידי מהר
תן לי רק אור של יום אחד לאושר,
יותר מזה לא אבקש לי |
