היא אמרה לו שלא, אחרי שהוא שאל אותה אם היא כועסת, ואחרי זה
היא אמרה שהיא פשוט מאוכזבת, ושהיא לא רוצה שהם ימשיכו להיות
ביחד. הוא התחיל לגמגם ולרעוד ושאל אותה מה הסיבה ואם זה משהו
שהוא אמר, היא פשוט לא סיפרה לו למה, היא רק אמרה שגם אם היא
תגיד לו למה, זה לא יעזור כי הוא לא יוכל לשנות את זה.
הוא התחיל לבכות וצעק:"מה?! ככה את זורקת 3 שנים לפח?!" והיא
הייתה רגועה וענתה: "כן, ככה אני זורקת אותן, עכשיו אני
הולכת... ואל תתקשר יותר..." היא נתנה לו חיבוק עדין ורגוע
והוא - במחשבה שזה החיבוק האחרון שיקבל ממנה, ושלא יראה אותה
יותר, הוא קפא במקום והיה המום.
היא פתחה את הדלת, הסתכלה עליו מבט אחרון - ועזבה.
הוא נשאר לעמוד במבט המום ודמעות זלגו לו מהעיניים.
רק לאחר כמה חודשים הוא הצליח להתגבר על הכאב, אך הוא לא הבין
למה לעזאזל היא עזבה אותו, זה שיגע אותו וזאת השאלה הכי גדולה
ששאל את עצמו וכל כך רצה לדעת.
בוקר אחד הוא פגש אותה בבית קפה, הם ישבו ודיברו קצת איך כל
אחד התקדם בחיים שלו, וכל השאלות שבדרך כלל שואלים כשפוגשים
מישהו שלא רואים הרבה זמן.
לבסוף הוא הגיע לשאלה: "למה עזבת אותי?" הייתה שתיקה, היא לא
ענתה והוא אמר שוב: "נו תגידי! למה עזבת אותי? את לא יכולה
להשאיר אותי ככה סקרן כל הזמן, תחשבי מה עובר עליי בגלל זה!"
והיא ענתה בשקט: "אני באמת לא חושבת שכדאי שאני אספר..." פתאום
הוא נעמד בכעס וצעק: "אני לא מבין אותך!!! באמת שלא!" כל
האנשים הסתכלו לכיוונם בסקרנות "איך את יכולה לעשות דבר כזה
לבן אדם??? מאז שעזבת אותי אני לא מפסיק לחשוב על הסיבה שעזבת
אותי! אני חושב כל הזמן, מה לא בסדר בי?! נמאס לי מזה!!! תספרי
כבר!" היא פרצה בבכי ואמרה: "הלוואי ויכולתי... הלוואי! אני כל
כך מצטערת..." היא רצה מבית הקפה בבכי ולא חזרה.

אחרי כמה ימים הוא ראה כתבה בעיתון על אישה שהתאבדה... ועד
היום הוא לא יודע וגם לא יידע מה הייתה הסיבה.