שרי גויבה / גאולה |
הוא נשא את עיניו מעלה
צמצמן
אך היה נחוש להביט דרכו
האור היה בוהק, לבן ומסנוור
הוא פרש את ידיו לאוויר
התבונן
המתין
ואז הגיע הרגע הנחשף
התעטשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|