לא היה לפניך ולא יהיה אחריך.
אתה אתמול, אתה היום ואתה מחר.
חזור אליי, אני רוצה שתחייך לי שוב ושנבכה.
אני רוצה נשיקה, ואחר כך אני מוכנה לשכוח.
בשבילך אני אעזוב הכל, כשהסתכלת עליי השמיים נמסו.
וכשניגנת לבי פרח.
אני יושבת פה על הספסל הזה ומחכה לך,
שתחזור. ואני אמשיך לחכות לך עד יומי האחרון.
זה היה קצר מדי.
ואני חושבת שבגלל שזה היה קצר כלכך זה היה מושלם.
אני רוצה לראות אותך חוזר עם הגיטרה על זרועך
ושתספר לי על עולם טוב יותר,
בו חלמנו חלומות תמימים כשהיינו צעירים.
כי אתה כמו ציפור שיר.
אני אנגן לך בשביל שתחזור ושתישאר,
בבקשה תישאר.
ואם אני אצטרך להמשיך לנגן לנצח בשביל שתישאר,
אני אנגן לך לנצח.
ולעולם לא אתן לך לעוף...

אני לא רוצה לתת לך להפוך
לסתם עוד זיכרון ישן ומעוך המודחק במגירה, נטוש ושכוח-אל.
אני לא רוצה לשכוח איך אתה נראה,
אני לא רוצה לשכוח את החלום שלי.
אתה הכל, נשמתי תעצור בכל פעם שאביט
מעבר לכתפי בעתיד ואצפה למצוא אותך שם.
אני אנצור אותך באפלולית לבי העמוקה ביותר,
לנצח נצחים, שם מקומך.
אתה הוא הבחור שלי באפלה,
עם מחרוזת מדהימה וגיטרה מזהב.