הכרנו לפני 3 שנים... המון זמן.
המצחיק בכל הסיפור הוא שהכרתי אותך דרך ידיד ובסוף הפכת אתה
לידיד הכי טוב שלי.
ידיד? לא. אח, פשוט אח גדול שהיה מגן עלי, דואג ומקשיב לי.
אבל לפעמים, כמו כל אח, היית מציק ומתערב בדברים שלא ממש
קשורים אליך.
אני יודעת שלא עשית את זה מתוך רוע או מתוך כוונה לפגוע בי,
אלא רק כי רצית לדעת עלי הכל ולשמור עלי מכל רע.

אתה היית עם אהבתך הגדולה... אני בינתיים הכרתי את האהבה שלי.
לא הפריע לנו העניין שיש לנו חברים ולא הפסדנו את החברות החזקה
בינינו.
לא תמיד היית בעדו אבל גם זה עבר, כי הוא כבר לא איתי.
אתה יודע מה, בעצם זה כן משנה.
הוא לא איתי כי הוא מניאק, או שבעצם לא, אני המניאקית.
רבנו המון, אני לא מאמינה כשאני אומרת את זה עכשיו אבל רבנו
המון בגללך.
אתה היית מעליו, פחדתי לאבד אותך ותמיד הגנתי עליך מפניו.
הפיצוץ בינינו היה כשסיפרת לי שהוא בגד בי, זוכר? איך זה הלך?
"ראיתי אותו מתנשק עם מישהי במועדון, אני בטוח ב-100% שזה הוא"
ואני? אני האמנתי לך. כמובן שלא הטחתי את זה בפניו, שאלתי
אותו.
הוא נעלב, מאוד. רבנו, היו צעקות, לא דיברנו...
מכאן הקשר רק התדרדר, הכל הפך למעין כדור שלג שבסוף התפוצץ לי
בפנים.
זה כאב.

גם אתה ואהובתך כבר לא יחד.
באת אליי יום אחד ואמרת שאתה מרגיש אליי משהו, שאתה דלוק עליי,
זוכר?
צחקתי לך בפרצוף, הייית בטוחה שאתה צוחק עליי.
המשכת להגיד לי את זה עוד ועוד עד שהבנתי שאתה רציני.
בהתחלה לא הבנתי כמה זה חזק, הרי היית עם אהובתך עד לא מזמן,
אז מתי הספיק להתבשל כל העניין?!
הגיע יום שישי אחד שיצאנו כולנו למועדון - פתאום נשארנו אתה
ואני ברחבה.
החבר'ה שלנו כבר היו שפוכים מעייפות ואלכוהול, ת'אמת? אני לא
זוכרת מי בדיוק היה.
רק זוכרת שכמעט התנשקנו... איך?! אולי זה האלכוהול. אולי.
ואולי לא.

בנתיים הכרתי מישהו חדש, היית נגדו מהתחלה. "הוא לא בשבילך",
למה.
אין לי מושג.
עכשיו אני מבינה למה, אבל זה כבר לא משנה.
פתאום הכל הפך לרציני יותר איתך: "מה אכפת לך לנסות?", "את
מכירה אותי ואני אותך, אז למה לא?"
עדין לא ממש הבנתי את המשמעות של זה שאתה דלוק עלי, או מה שזה
לא יהיה.
כל פעם שאמרת את אחד המשפטים האלו הייתי צוחקת, ואתה היית אומר
בקול רציני:
"למה את צוחקת? אני שופך בפניך את הרגשות ואת מזלזלת".
"לא מזלזלת, פשוט לא יודעת איך לאכול את זה".
ככה היתה בקשה והיה סירוב במשך תקופה מסויימת.

אחרי זה הייתי עם אחר וגם אותו לא אהבת, בכלל לא.
אני עוזבת בצד (מנסה) את זה שעשית לי את המוות על זה שלא
סיפרתי לך מהתחלה שאני יוצאת איתו.
מה לא הבנת?! לא סיפרתי לך כי לא רציתי לפגוע בך. קשה להגיד
לבן אדם עם רגשות כלפיי שאני יוצאת עם אחר.
ואז הגיע הרגע שאפילו גרמת לי לפקפק בו קצת "הוא גר שם ואת פה,
לכי תדעי מה הוא עושה שם כשאת לא איתו"
אבל גם זה נגמר, תחת ההשפעות שלך והדברים שקרו איתו.
כשהוא גמר איתי, במקום להיות איתי דאגת להזכיר לי כמה אמרת לי
כבר שהוא מניאק ושהוא לא מתאים לי.

אפילו חבר שלך, כן, כן, הוא, דיבר איתי עלינו שעה בטלפון.
זוכר שבזמן העבודה שלכם דיברתי איתו? זה היה עלינו. הוא ניסה
להסביר לי שאני לא יכולה לשלול ככה ושאני צריכה לתת לך צ'אנס.
אבל אתה לא הבנת שכמה שלחצת עליי זה רק הלחיץ אותי והרחיק אותי
ממך יותר.

בינתיים התחיל לו הקשר עם אותו אחד, לא התחיל - המשיך.
ידעתי שאם תשמע את זה תתחרפן, אז גם את זה לא סיפרתי לך
מההתחלה.

ואז הגיע יום ההולדת שלי, יום ההולדת הגדול והבלתי נשכח, בחיי
שלא אשכח אותו.
לא אשכח איך קלטת שהוא נתן לי נשיקה ואיך שרצית לעשות לו
משהו.
אולי אני אשמה, בעצם לא אולי, אני אשמה! לא הייתי צריכה להסתיר
ממך את האמת.
הייתי צריכה להיות גלויה איתך ולהגיד לך שאנחנו יוצאים, זה היה
כואב אבל פחות מכך שהסתרתי את האמת.
אבל אל תדאג, כמו שלא שכחתי את יום ההולדת אני גם לא שוכחת מה
עשית בשבילי ביום ההולדת מהבוקר ועד הערב.
לקחת אותי לדיזינגוף במיוחד שנבחר עגיל שהפרינססה תאהב ואז לא
נחת עד שמצאת מקום להפתיע אותי ולקנות לי את המתוקים שממש היה
לי חשק אליהם.
אה, והפרחים שהבאת לי בערב. הפרחים שעדיין שמורים אצלי בחדר
וקשה לי לזרוק אותם למרות שהם כבר יבשים.

אבל מאז היומולדת הקשר שלנו הפך למגעיל, מלא עקיצות וריבים
קטנים.
באתי אליך לבית באחד מן הערבים עם החברות.
מההתחלה לא היית אותו אחד, היה לך מבט זומם ולא נחמד.
התחלת לעקוץ אותי מול חבר שלך, חברות שלי ועוד איזה חבר שלא
היה קשור אלינו.
ירדת עליי על הנושא הרגיש אצלי, אוף איתך! היית חייב.
ואני הייתי חייבת להחזיר למרות שאמרת לי לא להגביר את הקול של
הטלוויזיה, כי אחותך ישנה.
עשיתי דווקא והגברתי בכוונה.
ילדותית? כן, אני יודעת, אבל פחות ממך.
ואז נתקפת זעם ועצבים ונתת לי מכה, זה כאב לי.
בלב.
היתה דקה של הלם שזה מה שעשית תוך כדי שאני שומעת אותך אומר
לחברה שלי:
"שלא תעשה לי דווקא בפעם הבאה".
אז לא היתה פעם הבאה.
גם לא תהיה.
אתה טס לך לארץ רחוקה לתקופה ארוכה ואפילו להפרד ממך לפני
הטיסה אני לא יכולה, אני פשוט מפחדת להפגע. שוב.

אני מתגעגעת אליך.


באהבה כואבת,
אני.