הבוקר ראיתי פיל מת, יצאתי מדירתי בברוך רם.
והוא שכב שם, כאבן שאין לה הופכין. מוטל על הארץ מחרחר.
תהיתי מה לעשות איתו, להתקשר למשטרה? לא, אין כאן מעשה פלילי.
להתקשר לגן החיות? לא, אני חושב שהם עוסקים רק בבעלי חיים
חיים.
לבסוף, החלטתי להתקשר לחבריה קדישה. כשאחזור מהעבודה.
כאשר חזרתי לבסוף מהעבודה, הבחנתי בחתולים הסועדים את נפשם
מבשרו.
האם אני יכול לסרב לחתולים העלובים והרעבים הללו? עיניהם
המסכנות הביטו בי כאילו אני דן אותם למוות בלקיחת מנת הבשר
המסכנה שהם זכו בה בצדק.
חיכיתי למחר.
קמתי בבוקר, נזכר שרק אתמול בבוקר ראיתי פיל מת, תהייתי האם זה
רק חלום.
בכניסה לבניין אכן ניצבה הגופה הענקית, משוסעת ומלאת נשיכות.
עליה עמלו במהירות שני סיניים קטנים, שרים על כינורות ומסירים
חלקים עדינים מהפיל בעזרת מקלות סיניים.
הבטתי עליהם בבלבול, והלכתי לעבודה.
כשחזרתי מהעבודה הבחנתי בכלבים מלקקים ונושכים את העצמות
בתאווה, חושב לתומי שהפיל הזה רב פעלים.
יותר במותו מאשר בחייו, אולי זה בכלל יתרון שהוא מת?
כן, כנראה. התחלתי להרגיש פראייר, האם אני היחד שלא אעשה דבר
עם הפיל הזה?!
מה קרה, אפילו הסינים מצאו לו שימוש.
לקחתי את עצם הירך שלו, וחשבתי להשתמש בה בתור מטקה. אבל לא
יכולתי לנופף בה בקלות כזו.
אילו הייתי שמשון הגיבור, או סתם איזה גלדיאטור שרירי ושזוף
אולי. אבל הייתי סתם איזה פקיד היי טק עלוב ומנוון. השיזוף
היחיד שלי היה ממסך המחשב הרדיואקטיבי. וכך לקחתי לעצמי את
עצמותיו של הפיל, שנוקו כהלכה, והחלטתי לפתוח עסק חדש.
פתחתי יום למחרת את המפעל "צואת דרקונים בע"מ".
יצאתי בקו מוצרים חדשני של שיקויים לא כשרים למהדרין, המיוצרים
לא-בשבת, הכוללים ביניהם: שיקוי אונות, חברות, ידידות, שיזוף
ועוד.
כולם מאבקת פילים (טבעית!) ועוד כמה חומרי טעם צבע וריח, אבל
אף אדם לא צריך לדעת.
המפעל הצליח בצורה מסחררת, מכניס לי עד פי עשרים לחודש ממשכורת
ההי טק הממוצעת.
עד היום אני טוחן את הסיפור הזה לכל עיתוני ארור שמוכן לאכול
אותו.
שיקויים לא באמת קיימים, הצלחות מסחררות כן.
אך אנשים אף פעם לא שובעים מסיפורי הצלחה רגילים, מה לעשות
שאנשים זקוקים למקדם מכירות?